איך מכוונים את גובה המים בניאגרה וחוסכים כסף

האמת? אם הגעתם לכאן, כנראה שאתם לא מהטיפוסים שאומרים "יאללה, מים זורמים, מי שם לב".

אתם כנראה מהזן ששם לב.

אולי אתם שומעים את הניאגרה שלכם "מתנשפת" יתר על המידה, או לחילופין, לוחצים על הכפתור ומרגישים שהטבע קורא לכם לעזור לו קצת יותר.

אולי אתם פשוט אוהבים לדעת שכל בורג, כל קליק, וכל טיפה בבית שלכם נמצאים בדיוק איפה שהם צריכים להיות.

ואולי, רק אולי, אתם רוצים לחסוך קצת על חשבון המים בלי להרגיש שאתם מתפשרים על איכות ההדחה.

בדיוק בשביל זה אנחנו פה.

כי כיוון גובה המים בניאגרה גלויה (או ה"מונובלוק" הפחות סקסי אבל יותר מדויק שלה) זו לא רק עבודה טכנית יבשה.

זו אמנות.

זו פילוסופיה של יעילות, שלווה וחיסכון, ואתם עומדים לצלול איתנו לתוכה, עמוק עמוק, עד שתצאו מומחים אמיתיים.

בואו נראה איך הופכים את הפיצ'ר הפשוט הזה לחבר הכי טוב שלכם במאבק על כיס תפוח יותר וניאגרה מאושרת יותר.

1. למה בכלל צריך לגעת בזה? 3 סיבות שלא חשבתם עליהן

טוב, לפני שאנחנו נכנסים לעובי הקורה, בואו נדבר רגע בכנות.

מי בכלל חשב שצריך לגעת בגובה המים בניאגרה?

הרי היא עובדת. מורידים מים, המים יורדים, המים עולים. ככה זה.

אבל רגע, אתם שוכחים פרט קטן ודי מציק: לפעמים היא לא עובדת *נכון*.

ולפעמים היא גוזלת מכם כסף, ואפילו קצת שקט נפשי.

אז הנה שלוש סיבות מעולות למה כיוון גובה המים זה לא רק "נחמד שיהיה", אלא לפעמים חובה של ממש:

1.1. חיסכון במים (מי אמר "עלה לי ביוקר"?)

בואו נהיה ריאליים. כל טיפה נחשבת.

אם הניאגרה שלכם ממלאת מים יותר מדי גבוה, מעל לנקודה האופטימלית, אתם פשוט שוטפים כסף לביוב.

כל הדחה כזו, שמוציאה יותר מים ממה שבאמת צריך, מצטברת לסכומים לא מבוטלים בסוף החודש.

כיוון נכון יכול לחסוך לכם ליטרים על גבי ליטרים, ובסוף גם כמה מאות שקלים בשנה.

תחשבו על זה כעל מנוף כלכלי קטן שאתם מפעילים בעצמכם.

1.2. הדחה יעילה יותר (כי אף אחד לא אוהב "להתאמץ")

כמה פעמים לחצתם על כפתור ההדחה ופשוט ידעתם, עמוק בפנים, שזה לא מספיק?

ואז מגיעה ההדחה השנייה, ואולי השלישית, ואתם מרגישים שאתם עושים טובה לניאגרה במקום שהיא תעשה לכם.

גובה מים נכון מבטיח שה"מכה" הראשונית של זרם המים תהיה חזקה ומספקת מספיק כדי לנקות את האסלה בפעם אחת.

לא יותר מדי (כי אז מתיזים מים לכל עבר, ומי רוצה את זה?), ולא פחות מדי (כי אז אתם נתקעים עם הדחות חוזרות).

זה כמו לכוון מכונית ספורט: נכון, היא נוסעת, אבל האם היא מנצלת את כל הכוח שלה?

1.3. שלום בית (או לפחות שלום בחדר השירותים)

מים שעולים גבוה מדי בניאגרה יכולים לגרום לכמה תופעות לוואי לא נעימות.

למשל, שסתום המילוי נאלץ לעבוד קשה יותר כדי לעצור את זרם המים, מה שיכול לגרום לרעשים, "שריקות" או אפילו לטפטוף בלתי פוסק.

ואין דבר מעצבן יותר מטיפטוף איטי וקבוע שאתם שומעים בלילה.

חוץ מזה, מים גבוהים מדי עלולים לפעמים לגלוש לצינור העודפים (צינור הגלישה), ואז הניאגרה שלכם פשוט תרוקן מים כל הזמן.

לא נעים, לא חסכוני, ולא מרגיע בכלל. כיוון נכון מחזיר את השקט והשלווה הכל כך נחוצים.

2. פלונטר בתוך הקופסה הלבנה: הכירו את השחקנים הראשיים

בואו נדמיין לרגע שאתם במאי סרטים, ועל הסט יש לכם כמה שחקנים ראשיים.

כל אחד מהם חייב לדעת את התפקיד שלו, וכולם צריכים לעבוד יחד בהרמוניה מושלמת.

בתוך הניאגרה הגלויה שלכם, יש כמה רכיבים קריטיים שאחראים על המחזה היומיומי של מילוי והדחה.

הבנתם זהו המפתח לפתרון התעלומה.

2.1. המצוף (או: ה"שומר הסף" של מפלס המים)

זהו הרכיב המרכזי שעליו אנחנו מדברים.

המצוף הוא זה ש"מרגיש" את גובה המים במיכל.

כשהמים עולים, הוא עולה איתם, וכשהוא מגיע לנקודה מסוימת, הוא אומר למנגנון המילוי: "די! מספיק! אפשר להפסיק".

יש שני סוגים עיקריים של מצופים שסביר להניח שתפגשו:

• מצוף זרוע (הקלאסי, עם ה"יד"):

  זהו המצוף שכולנו מכירים מסרטים ישנים (או מניאגרות ישנות). כדור או גליל קטן שמחובר לזרוע ארוכה.

  כשהמים עולים, הכדור צף ודוחף את הזרוע למעלה, שבתורה סוגרת את שסתום המילוי.

  קל יחסית לזהות ולעבוד איתו.

• מצוף כוס (המודרני, ה"נסתר" יותר):

  זהו הסוג הנפוץ יותר בניאגרות חדשות.

  במקום זרוע חיצונית, יש כאן כוס או גליל שנעים למעלה ולמטה סביב מוט אנכי, בתוך מנגנון המילוי עצמו.

  כשמפלס המים עולה, הכוס צפה וסוגרת את השסתום.

  טיפה יותר מתוחכם למראה, אבל לא מסובך יותר לכיוון. אל דאגה.

2.2. מנגנון המילוי (ה"ברז הראשי" הפנימי)

זהו הרכיב שאליו מחובר המצוף.

הוא זה שפותח וסוגר את זרם המים לתוך הניאגרה.

כשהמצוף יורד (כי הרגע הורדתם מים), מנגנון המילוי נפתח ומאפשר למים להיכנס.

כשהמצוף מגיע לגובה שקבעתם, מנגנון המילוי נסגר.

זו המערכת שמבטיחה שיהיה לכם מספיק מים להדחה הבאה, בלי הצפה ובלי רעשים מיותרים (כשהיא מכוונת נכון, כמובן).

2.3. מנגנון ההדחה (ה"כפתור" הפנימי)

זהו הלב הפועם של ההדחה עצמה.

לרוב, הוא ממוקם במרכז הניאגרה ומחובר לכפתור ההדחה שאתם לוחצים עליו מבחוץ.

כשלחצתם, הוא מרים פקק או שסתום ומשחרר את המים לאסלה.

למרות שהוא לא קשור ישירות לכיוון גובה המים, הוא חשוב כי הוא קובע כמה מים *יוצאים*.

בניאגרות רבות, בעיקר מודרניות, יש לו שני מצבי הדחה (לחיצה קצרה וארוכה) שמנצלים את המים בצורה שונה.

חשוב לוודא שהוא תקין ולא דולף, כי אז גם הכיוון המושלם לא יעזור.

2.4. צינור העודפים (ה"ביטוח" שלכם נגד הצפה)

זהו צינור אנכי, לרוב בצמוד למנגנון ההדחה, שמטרתו אחת: למנוע הצפה של חדר השירותים.

אם מסיבה כלשהי מנגנון המילוי מתקלקל ולא עוצר את זרם המים, המים העודפים יזרמו לתוך צינור הגלישה ומשם ישר לאסלה, במקום להציף את הבית.

הטיפ החשוב ביותר: גובה המים במיכל חייב תמיד להיות נמוך בכ-2-3 ס"מ לפחות משפת צינור העודפים!

זו נקודת ההתייחסות העליונה שלנו. מעבר לזה, אתם בצרות.

שאלות ותשובות בזק:

• ש: האם אפשר לכוון את גובה המים בכל סוגי הניאגרות?
  ת: כמעט בכל הניאגרות הגלויות (מונובלוק) ניתן לכוון את גובה המים, למעט מקרים נדירים של מנגנונים ישנים מאוד או תקולים.
• ש: איך אדע אם גובה המים שלי לא מכוון נכון?
  ת: אם אתם רואים מים זורמים לתוך צינור הגלישה, שומעים רעש מילוי ארוך מדי, ההדחה חלשה, או שהמים מתיזים החוצה מהאסלה.
• ש: האם זה מסובך לכוון?
  ת: ממש לא! זו אחת הפעולות הקלות והמספקות ביותר שתוכלו לעשות לבד בבית.

3. 7 שלבים קלים להדחה מושלמת: המדריך המלא לכיוון מצוף

אוקיי, הגיע הרגע האמיתי.

עכשיו כשאנחנו מבינים מה קורה שם בפנים, אנחנו יכולים לגשת למלאכה.

קחו נשימה עמוקה, כי אתם עומדים להרגיש כמו שרברבים מקצועיים (רק בלי הקורסים הארוכים והיקרים).

זה קל, זה מהיר, וזה הולך לשנות לכם את חיי השירותים.

3.1. שלב 1: ניתוק המיכל מה"עולם החיצון" (או, פשוט סגרו את הברז!)

לפני שאתם מכניסים ידיים למים (תרתי משמע), הדבר הראשון והכי חשוב הוא לסגור את אספקת המים לניאגרה.

חפשו את ברז הניל – לרוב הוא יהיה קטן, מתכתי, ונמצא ממש מתחת לניאגרה, מחובר לצינור המים.

סובבו אותו ימינה (עם כיוון השעון) עד הסוף.

אל תפחדו, הוא לא ישבר. אתם פשוט מונעים שיטפון קטן.

3.2. שלב 2: רוקנו את המיכל (כי מי רוצה לעבוד במים עומדים?)

אחרי שסגרתם את הברז, לחצו על כפתור ההדחה כדי לרוקן את כל המים מהמיכל.

האסלה אולי תשמח לקבל עוד מים, אבל אנחנו צריכים שהמיכל יהיה ריק לחלוטין.

זה יאפשר לכם גישה נוחה יותר לרכיבים הפנימיים וימנע הפתעות רטובות.

3.3. שלב 3: הרימו את המכסה (בזהירות, זה לא צלחת מעופפת)

ניאגרות גלויות, כשמן כן הן, גלויות.

המכסה העליון שלהן פשוט מונח. הרימו אותו בזהירות והניחו אותו בצד, רצוי על משטח יציב ובטוח, כדי שלא יחליק או יישבר.

ברכותיי, אתם עכשיו צופים אל תוך ליבה של הניאגרה שלכם.

3.4. שלב 4: מצאו את המצוף (ה"איש" הקטן שעולה ויורד)

כפי שדיברנו קודם, חפשו את המצוף.

האם זה מצוף זרוע (עם כדור או גליל ומוט ממתכת או פלסטיק)?

או מצוף כוס (הגליל השחור או הלבן שנע על מוט אנכי)?

זיהוי נכון יעזור לכם לדעת מה לחפש בשלב הבא.

3.5. שלב 5: מנגנון הכיוון – איפה הקסם קורה? (זהירות, לא לשבור כלום!)

זהו הלב של הפעולה.

השיטה לכיוון תלויה בסוג המצוף שלכם:

• למצוף זרוע:

  לרוב תמצאו בורג קטן (לפעמים עם ראש פיליפס, לפעמים עם ראש שטוח) בקצה הזרוע, קרוב לחיבור למנגנון המילוי.

  סיבוב הבורג ימינה (עם כיוון השעון) יוריד את מפלס המים (כי המצוף יסגור מוקדם יותר).

  סיבוב שמאלה (נגד כיוון השעון) יעלה את מפלס המים.

  לעיתים, במנגנונים ישנים יותר, כל העסק פשוט מתכוונן על ידי כיפוף עדין של הזרוע עצמה. זהירות, לעשות זאת בעדינות רבה כדי לא לשבור.

• למצוף כוס:

  כאן העניינים קצת שונים. חפשו מהדק, תפס, בורג קטן, או גלגלת (לרוב בצבע שונה) שנמצאת על המוט האנכי של מנגנון המילוי.

  אתם תצטרכו לשחרר את התפס (לפעמים דורש לחיצה, לפעמים סיבוב של חלק אחר), להזיז את הכוס למעלה (יותר מים) או למטה (פחות מים), ואז להדק שוב.

  ישנם מנגנוני מצוף כוס שפשוט דורשים סיבוב עדין של החלק העליון או האמצעי של מנגנון המילוי עצמו, מבלי לגעת בכוס ישירות.

  הקפידו לבצע זאת בעדינות, ובעיקר: אל תכריחו שום דבר. אם אתם מרגישים התנגדות, כנראה שאתם לא עושים את זה נכון.

3.6. שלב 6: כיוון עדין וסבלנות (זו לא תחרות, זו אופטימיזציה!)

המפתח כאן הוא שינויים קטנים ועדינים.

אל תסובבו את הבורג עשרה סיבובים בבת אחת, או תזיזו את הכוס עד הסוף.

בצעו שינוי קטן, ואז עברו לשלב הבא כדי לבדוק את התוצאה.

היעד שלכם: שגובה המים יהיה כ-2-3 ס"מ מתחת לשפת צינור העודפים.

זו נקודת המפתח, נקודת האיזון המושלמת בין הדחה חזקה לחיסכון במים ובטיחות נגד הצפה.

3.7. שלב 7: בדקו, בדקו, ובדקו שוב (כי פרפקציוניזם משתלם)

אחרי שביצעתם כיוון ראשוני:

1. החזירו את ברז הניל למצב פתוח (נגד כיוון השעון).
2. תנו למים למלא את המיכל. שימו לב היכן המים נעצרים.
3. הורידו מים. שימו לב לעוצמת ההדחה והאם האסלה מתנקה היטב.
4. התבוננו שוב: האם המים מגיעים לגובה הרצוי? האם יש רעשים מוזרים? האם מים דולפים לצינור העודפים?

אם אתם לא מרוצים מהתוצאה, חזרו לשלב 1 ונסו שוב עם כיוון עדין נוסף.

אל תתייאשו אם זה לא מושלם בפעם הראשונה. לפעמים זה לוקח 2-3 נסיונות כדי למצוא את ה-sweet spot.

שאלות ותשובות בזק:

• ש: סגרתי את הברז הראשי אבל עדיין יש מים. מה עושים?
  ת: וודאו שסגרתם את ברז הניל (הברז הקטן מתחת לניאגרה), ולא את הברז הראשי של כל הבית. אם עדיין יש זרימה, ייתכן שהברז עצמו תקול ודורש החלפה.
• ש: אין לי בורג לכיוון במצוף הזרוע. מה עושים?
  ת: במנגנונים ישנים, הכיוון מתבצע על ידי כיפוף עדין של זרוע המצוף. כפפו כלפי מטה כדי להוריד את המפלס, כלפי מעלה כדי להעלות. עשו זאת בזהירות רבה!
• ש: כיוונתי אבל המים עדיין ממלאים מעבר לצינור הגלישה.
  ת: בדקו שוב את הכיוון. אם הבעיה נמשכת, ייתכן שמנגנון המילוי עצמו תקול ואינו סוגר כראוי, או שהמצוף אינו מחובר היטב. במקרה כזה, ייתכן שתידרש החלפת המנגנון.

4. בלוז של מים ורעשים: מתי לקרוא למומחה? (כי יש גבול ליכולות ה-DIY שלנו)

האמת? רוב הסיכויים שאחרי שתקראו את המדריך הזה, תהיו מומחים לניאגרות גלויות.

אבל, כמו בכל תסריט טוב, לפעמים יש טוויסט בעלילה.

יש מצבים שבהם, גם עם כל הידע והרצון הטוב שבעולם, פשוט צריך להרים טלפון לאיש המקצוע.

מתי כדאי להכיר במגבלות ולתת לשרברב לעשות את העבודה?

4.1. כשיש נזילות שלא נפתרות (והשכנים למטה מתלוננים)

אם אתם רואים מים מטפטפים מחוץ לניאגרה, או מים שזורמים כל הזמן לאסלה גם אחרי שכיוונתם הכל, זו כנראה לא בעיה של כיוון.

נזילות כאלה יכולות להעיד על גומיית אטימה בלויה, סדק במיכל, או תקלה רצינית יותר במנגנון ההדחה או המילוי.

במקרה כזה, נסיון לתקן לבד עלול להחמיר את המצב ולגרום נזק גדול יותר.

אל תהססו, קראו לשרברב.

4.2. כשהרכיבים שבורים או סדוקים (כי דבק פלסטי לא פותר הכל)

אם במהלך העבודה גיליתם שחלק מהמנגנון שבור, סדוק, או פשוט מתפרק לכם בידיים – זה סימן ברור שהגיע זמנו.

חלקים שבורים לא יתפקדו כראוי, גם אם תכוונו אותם מיליון פעם.

שרברב יוכל לאבחן איזה רכיב דורש החלפה, לספק את החלק המתאים ולהתקין אותו בצורה מקצועית.

חיסכון כאן יכול לעלות ביוקר בהמשך.

4.3. כשאתם פשוט לא בטוחים (כי שלום נפשי שווה הכל)

בסופו של דבר, אם אתם קוראים את המדריך הזה, מנסים, ועדיין מרגישים שאתם "מגששים באפלה", או חוששים לגרום נזק – זה בסדר גמור להודות בכך.

לא כולם נולדו שרברבים, ולא כולם צריכים להיות.

יש שרברבים מצוינים שזו המומחיות שלהם.

לפעמים, התענוג בלדעת שמישהו מקצועי מטפל בזה, ושאתם יכולים להיות רגועים שהעבודה נעשית כמו שצריך, שווה את העלות.

והכי חשוב: הימנעו מלהחמיר מצב קיים. אם אתם לא בטוחים, אל תיגעו, פשוט תתקשרו.

שאלות ותשובות בזק:

• ש: האם אפשר לתקן נזילה קטנה לבד?
  ת: תלוי איפה. אם זו נזילה מהחיבור של הניל (צינור המים הקטן) לאסלה, אולי אפשר להדק קצת. אם זו נזילה בתוך הניאגרה עצמה או מהבסיס, עדיף להזמין שרברב.
• ש: כמה זמן אמור לקחת למלא ניאגרה אחרי הדחה?
  ת: בדרך כלל בין 20 שניות לדקה. אם זה לוקח הרבה יותר, ייתכן שיש בעיית לחץ מים או סתימה חלקית במנגנון המילוי.

5. המפתח לניאגרה מאושרת: 3 טיפים שישפרו לכם את החיים

אחרי כל הטררם, כל הכיוונים, כל התסכולים הקטנים וכל הניצחונות הגדולים, הגיע הזמן לדבר על החיים שאחרי.

כי כיוון נכון זו רק ההתחלה.

איך שומרים על הניאגרה במצב טיפ טופ לאורך זמן?

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לשמור על השקט, החיסכון, וההדחה המושלמת.

5.1. אל תתעלמו מרעשים חשודים (הניאגרה מדברת אליכם!)

ניאגרות הן יצורים תקשורתיים למדי.

אם אתם שומעים רעש של זרימת מים קלה קבועה, שריקה מוזרה, או מילוי שנמשך זמן רב מדי – אל תתעלמו.

לרוב, אלו סימנים מוקדמים לכך שמשהו לא בסדר: מצוף לא מכוון, גומייה בלויה, או מנגנון מילוי שמתחיל לקרטע.

טיפול מהיר יכול למנוע נזקים גדולים יותר וחיסכון מיותר במים.

5.2. בדיקות תקופתיות קצרות (פעם בחצי שנה לא יזיק)

פשוט תעיפו מבט.

פעם בחצי שנה, או כשאתם כבר מתפנים לנקות את חדר השירותים, תרימו את מכסה הניאגרה.

בדקו: האם המים מגיעים לגובה הרצוי? האם יש לכלוך או אבנית שמצטברת על המצוף או המנגנונים? האם יש חלקים שנראים בלוים?

בדיקה ויזואלית קצרה יכולה למנוע הפתעות לא נעימות בהמשך הדרך.

זה כמו טיפול 10,000 לרכב, רק בלי החשבון המנופח.

5.3. ניקוי עדין של אבנית (כי אבנית זו האויב!)

אבנית יכולה להיות האויב הגדול ביותר של הניאגרה.

היא מצטברת על המצוף, על מנגנון המילוי, ובכל מקום שהמים באים במגע.

הצטברות אבנית עלולה לפגוע בתנועה החלקה של המצוף ולגרום לו לא לעבוד כראוי.

מדי פעם, כשהמיכל ריק, נקו בעדינות את חלקי הפלסטיק בעזרת מטלית לחה ומעט חומר ניקוי עדין (לא חומרים חזקים מדי שיפגעו בגומיות!).

יש גם תכשירים ייעודיים להסרת אבנית לניאגרות.

ניקיון קבוע יאריך את חיי המנגנונים ויבטיח תפקוד חלק.

שאלות ותשובות בזק:

• ש: איזה סוג של מים עדיף להשתמש לניאגרה – מי ברז רגילים או מים מסוננים?
  ת: מי ברז רגילים בסדר גמור. אין צורך במים מסוננים לניאגרה, וזה לא יעיל כלכלית.
• ש: האם כדאי לשים טבליות ניקוי לניאגרה?
  ת: טבליות ניקוי יכולות לעזור לשמור על היגיינה, אך חלקן מכילות כימיקלים חזקים שעלולים לפגוע בגומיות ובפלסטיק לאורך זמן. עדיף להשתמש בהן במידה, או לבחור בטבליות עדינות יותר.

6. לסיום: לאמץ את ה"שקט" שבכיוון נכון

אז זהו, הגעתם לסוף.

עכשיו אתם לא רק יודעים איך לכוון את גובה המים בניאגרה הגלויה שלכם, אתם מבינים את כל הפילוסופיה שמאחורי זה.

אתם מבינים למה זה חשוב, מה קורה שם בפנים, ואיך להבטיח שהשקט, החיסכון והיעילות ישמרו לאורך זמן.

זו לא רק פעולה טכנית, זו הבנה של הבית שלכם, של המערכות שבו, ושל הדרך שבה אתם יכולים לשפר את איכות החיים שלכם (וגם את חשבון המים, בואו נודה באמת).

אז בפעם הבאה שתלחצו על כפתור ההדחה, תדעו בדיוק מה קורה שם בפנים, ותוכלו לחייך בסיפוק.

כי אתם אלה ששולטים בברז.

תיהנו מהשקט החדש, ומהכיס המלא יותר. מגיע לכם.