התקנת מזגן מפוצל: מה בדיוק חייבים לקבל וכמה לשלם?

הסודות מאחורי הקיר: המדריך המלא להתקנת מזגן מפוצל שתעשה לכם שקט (וקריר) בראש

פששש… האם יש צליל יותר מתוק ביום קיץ ישראלי לוהט מאשר המשב הראשון הזה של אוויר קריר שנפלט מהמזגן? רגע לפני שאתם נשכבים על הספה ומתמסרים לגן העדן הממוזג, יש תהליך שלם שקורה מאחורי הקלעים. תהליך שהוא הרבה מעבר "לפתוח קופסה, לחבר שני חלקים, וללחוץ על שלט". זה סיפור על דיוק, על הבנה, על עבודה שקטה ומדויקת שהופכת קופסאות מתכת ומאות מטרים של חוטים וצינורות למכונה שמייצרת לכם את הנוחות האולטימטיבית. אז בואו ניקח נשימה עמוקה (עדיף בחדר ממוזג), ונצלול לעומק האמת מאחורי התקנה סטנדרטית של מזגן מפוצל. תתכוננו, כי הולך להיות לכם קריר בראש אחר כך. ואולי קצת יותר הערכה למי שעושה את הקסם הזה.

זה לא סתם "לתלות שתי קופסאות"… מה באמת קורה שם?

טוב, נכון. בגדול, מזגן מפוצל מורכב משני חלקים עיקריים: היחידה הפנימית (מאייד) שיושבת בתוך הבית ומפזרת את האוויר הקר, והיחידה החיצונית (מעבה) שיושבת בחוץ ומשחררת את החום שנאסף מהבית. נשמע פשוט, נכון? אז זהו, שלא כל כך. החיבור בין שתי היחידות האלה זה המקום שבו הקסם האמיתי קורה. זה דורש הבנה של פיזיקה, של מכניקה, של חשמל, ולפעמים גם יכולות פסיכולוגיות כדי להתמודד עם קירות עקשנים או עם השכן מלמטה שמודאג מהטפטוף. התקנה נכונה היא ההבדל בין מזגן שעובד שנים בשקט ויעילות, לבין כאב ראש מתמשך, צריכת חשמל מטורפת ותקלות שחוזרות על עצמן. אז מהם השלבים הקריטיים?

שלב #1: התכנון המקדים – איפה נרצה שיהיה גן עדן?

אתם חושבים שמתחילים עם מקדחה ופטיש? ובכן, חכו רגע. השלב הראשון, והוא אולי הכי חשוב, הוא התכנון. איפה כדאי למקם את היחידה הפנימית? איפה היחידה החיצונית תשב בלי להפריע, בלי לעשות רעש לשכנים, ועם אוורור מספק? איפה עובר החשמל? ואיפה צינור הניקוז יוכל לשחרר את המים שמצטברים ביחידה הפנימית (כן כן, קירור יוצר לחות, ולחות יוצרת מים)?

בחירת המיקום משפיעה על הכל:

• יעילות הקירור: מיקום אופטימלי של היחידה הפנימית מבטיח פיזור אוויר אחיד בחלל. לא מול שום דבר שחוסם את האוויר, רצוי במקום מרכזי בחדר.
• ניקוז: חייבים לוודא שיפוע קל לצינור הניקוז כדי שהמים יזרמו החוצה בכוחות עצמם, בלי שיצטברו ויטפטפו לכם בתוך הבית או יגרמו לנזילות בקיר.
• חיבורים: המיקום צריך לאפשר חיבור נוח יחסית בין היחידות, עם מסלול הגיוני לצינורות הגז, צינור הניקוז וכבלי החשמל. ככל שהמרחק קצר יותר ועם פחות עיקולים, כך טוב יותר ליעילות ולעמידות המערכת.
• רעש: היחידה החיצונית מרעישה. חשוב למקם אותה במקום שבו הרעש לא יפריע לכם או לשכנים. על משטח יציב שמפחית ויברציות.
• נגישות לתחזוקה: זכרו שהמזגן יצטרך ניקוי ותחזוקה בעתיד. כדאי שהגישה ליחידות תהיה סבירה.

התכנון הזה לוקח בחשבון את גודל החלל, גודל המזגן (BTU), מבנה הקיר, מיקום חלונות (שמש ישירה), ועוד המון פרטים קטנים שהופכים התקנה מ"בערך" ל"בדיוק".

הקידוח הגדול: האם זה באמת כזה מפחיד?

אוקיי, אחרי שהחלטנו איפה הכל הולך לשבת, מגיע השלב הדרמטי ביותר עבור חלק מהאנשים: הקידוח. כן, חייבים לקדוח חור בקיר כדי להעביר את כל הדברים שמחברים את היחידה הפנימית לחיצונית.

חור בקיר: לא סתם חור, אלא מעבר קריטי!

החור הזה לא סתם קודחים אותו. קודם כל, המיקום שלו צריך להיות מדויק. בדרך כלל מתחת ליחידה הפנימית, עם שיפוע קל כלפי חוץ כדי להבטיח שהמים מהניקוז יזרמו החוצה ולא פנימה. גודל החור צריך להיות מספיק גדול כדי להכיל את צרור הצינורות והכבלים שעוברים דרכו, אבל לא גדול מדי כדי לא להחליש את הקיר או להשאיר פתח מיותר למזיקים או לרטיבות.

הקידוח עצמו דורש מקדח כוס מתאים (בדרך כלל 60-80 מ"מ), סבלנות, ולפעמים גם שואב אבק צמוד כדי למנוע ענן אבק שיכסה את כל הבית (תלוי במתקין ובמקצועיות שלו). בקירות בטון זה יותר מורכב מבקירות בלוקים או גבס, וזה לוקח יותר זמן ודורש יותר כוח. אבל בסוף, יש לכם מנהרה קטנה שמחברת את הפנים והחוץ, מוכנה לקבל את "העורקים והעצבים" של המזגן.

צנרת הנחושת והבידוד: הוורידים והשריון של המערכת

החלק המרכזי שמחבר פיזית ותפקודית את שתי היחידות הוא צנרת הנחושת. זו לא סתם צינורית דקה; זו צנרת עשויה נחושת באיכות גבוהה, בקטרים מדויקים (בהתאם לגודל המזגן), והיא מגיעה בזוג – צינור אחד עבור הגז במצב צבירה נוזלי (בערך), וצינור שני עבור הגז במצב צבירה גזי (בערך). זה חלק ממחזור הקירור המופלא.

הלחמות, הברגות ובידוד קפדני: סוד הקירור היעיל

הצנרת הזו דורשת חיבורים מדויקים ואיטום מושלם. דליפה קטנה של גז קירור יכולה להרוס את יעילות המזגן ואפילו לגרום לנזק בלתי הפיך למדחס (הלב הפועם של המערכת). החיבורים בין היחידות לצינורות הנחושת מתבצעים בדרך כלל באמצעות הברגה מיוחדת שנקראת "פליר" (Flare). זה דורש כלי מיוחד (מרחיב צנרת ופורס), טכניקה נכונה, והקפדה על מומנט סגירה מדויק. לא חזק מדי (יכול לשבור את החיבור) ולא חלש מדי (יגרום לדליפה).

אחרי שמחברים את הצנרת, חייבים לבודד אותה. וזה סופר קריטי! הבידוד (בדרך כלל שרוולי גומי ספוגי) מונע שני דברים מרכזיים:

• איבוד קור (או חום במצב חימום): אם הצינורות לא מבודדים, המזגן "יבזבז" אנרגיה על קירור (או חימום) של האוויר לאורך הצינורות במקום בתוך החדר.
• הזעה והיווצרות מים: כשהאוויר החם פוגש צינור קר מאוד (כמו בקיץ), נוצרת עליו לחות וטיפות מים (הזעה). אם הצינור לא מבודד, המים האלה יטפטפו לכם לאורך הקיר בתוך הבית או בחוץ, ויכולים לגרום לרטיבות, עובש ונזק.

את צנרת הנחושת המבודדת, יחד עם כבל החשמל וצינור הניקוז, מאגדים יחד ומעבירים דרך החור בקיר. בחוץ, את הצרור הזה בדרך כלל עוטפים בסרט בידוד נוסף ומכניסים לתוך תעלת פלסטיק אסתטית שצמודה לקיר, כדי שהכל ייראה מסודר ויגן על הצינורות מפני שמש ישירה או נזק פיזי.

חשמל זורם (ובלי התחשמלות בבקשה): חיבורים בטוחים ויעילים

מזגן הוא מכשיר חשמלי לכל דבר ועניין, והוא דורש חיבור חשמל תקין ובטוח. בדרך כלל, החיבור הראשי נעשה ליחידה החיצונית (למזגנים גדולים) או ליחידה הפנימית (למזגנים קטנים). בין היחידות עצמן עובר כבל פיקוד ותקשורת שמחבר ביניהן חשמלית, ומאפשר להן "לדבר" זו עם זו – היחידה הפנימית אומרת לחיצונית מתי להתחיל לעבוד, על איזו עוצמה, ומתי לעצור.

דיאגרמות, מפסקים וכבלים מתאימים: בטיחות קודמת לכל

החיבורים החשמליים חייבים להתבצע על פי דיאגרמת החיווט של המזגן (שנמצאת במדריך או על גבי מכסה החיבורים). אסור להתבלבל בין החוטים! חיבור לא נכון יכול לגרום לקצר, לשרוף רכיבים במזגן, ואפילו לגרום לסכנת התחשמלות או שריפה. חשוב להשתמש בכבלים חשמליים בעובי מתאים לעומס החשמלי של המזגן, ולהקפיד על חיבורי הארקה תקינים.

בנוסף, התקן דורש בדרך כלל התקנת מפסק כוח ייעודי למזגן (במיוחד ביחידה החיצונית), שמאפשר ניתוק מהיר ובטוח של המזגן מאספקת החשמל לצורך טיפולים או במקרה חירום. כל עבודות החשמל חייבות להתבצע על ידי חשמלאי מוסמך, וחיבור המזגן לרשת החשמל דורש את הידע המתאים כדי להבטיח שהכל תקין ובטוח.

הסוד של הריקון: למה ואקום זה קריטי?

אחד השלבים שהכי מבדלים התקנה מקצועית מהתקנה חובבנית זה שלב הריקון, או בשמו המקצועי "ואקום". זה נשמע מסובך, אבל הרעיון פשוט: לפני שמכניסים את גז הקירור למערכת, חייבים לוודא שאין בה שום דבר אחר. לא אוויר, לא לחות (אדי מים).

מוציאים את כל מה שלא שייך: משאבת ואקום בפעולה

למה זה כל כך חשוב? אוויר ולחות בתוך מערכת קירור הם האויבים הכי גדולים של המזגן. לחות בשילוב גז קירור יוצרת חומצה שקורוזיה את רכיבי המערכת, במיוחד את המדחס. אוויר, מצד שני, פשוט תופס מקום במערכת ומפריע למחזור הקירור התקין. זה כמו לשים חול במקום שמן במנוע של הרכב – לא יעבוד טוב, ואפילו יגרום לנזק חמור.

תהליך הריקון מתבצע באמצעות משאבת ואקום מיוחדת שמחברת לוונטיל שירות ביחידה החיצונית. המשאבה שואבת החוצה את כל האוויר והלחות מהצנרת ומהמאייד הפנימי. התהליך לוקח זמן (תלוי בגודל המזגן ואורך הצנרת), וחייבים לוודא שמגיעים לרמת ואקום מספקת (נמדדת במיקרונים) כדי להיות בטוחים שכל הלחות אכן התאיידה ונשאבה החוצה.

רק אחרי ששלב הריקון הסתיים בהצלחה ומוודאים שאין דליפות במערכת (באמצעות שעוני לחץ שמראים שהואקום נשאר יציב), אפשר לעבור לשלב הבא.

מילוי הגז: הנשמה הקרה של המזגן

הגז (או יותר נכון, נוזל קירור, R-410A או R-32 לרוב המזגנים החדשים) הוא הדם במערכת המזגן. הוא זה שסופג את החום בתוך הבית ומשחרר אותו החוצה. כל מזגן מגיע עם כמות מסוימת של גז שהוטענה במפעל, שמספיקה לאורך צנרת סטנדרטי (בדרך כלל 3-5 מטר).

כמות מדויקת זה שם המשחק: לא יותר, לא פחות

אם הצנרת ארוכה יותר מהאורך הסטנדרטי, יש צורך להוסיף כמות מדויקת של גז בהתאם לאורך הנוסף. גם כאן, דיוק זה שם המשחק. יותר מדי גז או פחות מדי גז יפגעו ביעילות המזגן, עלולים להקפיא את הצנרת (במקרה של חוסר), או לגרום למדחס לעבוד קשה מדי ולהינזק (במקרה של עודף). הטענת גז דורשת שימוש במאזני גז דיגיטליים ובטבלאות מיוחדות שמפרטות את כמות הגז הנדרשת פר מטר צנרת נוסף.

מזגנים מסוימים (בעיקר בטכנולוגיית אינוורטר) דורשים מילוי גז מדויק במיוחד, ולפעמים אפילו שיטת מילוי ספציפית (לפי משקל). זה עוד פרט קטן שהופך מתקין מקצועי למתקין מומלץ.

בדיקה אחרונה, חיוך ראשון: מוודאים שהכל עובד פיקס

התקנו את היחידות, קדחנו, חיברנו צנרת וחשמל, עשינו ואקום, מילאנו גז… סיימנו? כמעט. השלב האחרון הוא הכי מתוק: שלב הבדיקה.

בודקים, מודדים, ומוודאים שגן העדן באמת כאן

המתקין מפעיל את המזגן, בודק שהוא מקרר כמו שצריך (מודד את הפרש הטמפרטורות בין כניסת האוויר ליציאתו), מקשיב לוודא שאין רעשים חריגים מהיחידות או מהצנרת, בודק את הניקוז (האם המים זורמים החוצה כמו שצריך), ומפעיל גם את מצב החימום (גם אם זה בקיץ, כדי לוודא שגם מצב זה תקין). מתקין רציני גם יבדוק את לחצי הגז במערכת באמצעות שעוני לחץ מיוחדים כדי לוודא שהכל עובד בפרמטרים הנכונים.

רק אחרי שכל הבדיקות עברו בהצלחה, והמתקין (וגם אתם) מרוצים מהתוצאה – אפשר לחייך. המזגן מותקן, מוכן לפעולה, והבית שלכם עומד להפוך לנווה מדבר נעים וקריר.

שאלות ששווה לשאול (ולקבל עליהן תשובות): כי ידע זה כוח (וקירור)

יש כמה דברים שאנשים תמיד שואלים לגבי התקנות מזגן. הנה כמה מהן, והתשובות שיעשו לכם סדר:

שאלה: האם אפשר להתקין מזגן לבד או עם "חבר שיודע"?

תשובה: אפשר? תיאורטית כן. מומלץ? בשום אופן לא! התקנת מזגן דורשת ידע מקצועי בכל התחומים שדיברנו עליהם – חשמל, קירור, מכניקה. חיבור לא נכון של צנרת, ואקום לא מספק, מילוי גז שגוי, או חיבור חשמל לקוי – כל אלה יכולים לגרום לנזק למזגן (שלפעמים עולה יותר מההתקנה עצמה), לצריכת חשמל מוגברת, ובעיקר – לסכנה בטיחותית (התחשמלות, שריפה, דליפת גז). עדיף להשקיע במתקין מוסמך ועם ניסיון ולישון בשקט (ובקרירות).

שאלה: כמה זמן בדרך כלל לוקחת התקנה סטנדרטית?

תשובה: התקנה סטנדרטית של מזגן יחיד (לא מיני מרכזי) במיקום פשוט יחסית, עם צנרת באורך סטנדרטי וגישה נוחה, לוקחת בדרך כלל בין 3 ל-5 שעות. כמובן שזה משתנה מאוד בהתאם למורכבות העבודה, סוג הקיר, אורך הצנרת הנדרש, וכמה כוסות קפה המתקין שותה בדרך…

שאלה: מה ההבדל בין גז R-410A לגז R-32?

תשובה: אלו שני סוגי גז קירור נפוצים במזגנים חדשים. R-32 נחשב לידידותי יותר לסביבה מבחינת פוטנציאל ההתחממות הגלובלית שלו (Global Warming Potential – GWP) והוא גם מעט יותר יעיל אנרגטית. מזגנים חדשים יותר עוברים להשתמש ב-R-32. חשוב לדעת שבשום אופן אסור לערבב סוגי גז שונים או להטעין סוג גז אחד במזגן שמיועד לסוג גז אחר! כל סוג גז עובד בלחצים שונים ועם שמנים שונים במדחס.

שאלה: האם צריך ניקוז מיוחד ליחידה החיצונית?

תשובה: באופן כללי, היחידה החיצונית לא מייצרת מים בקירור (היא משחררת חום, לא אוספת לחות מהאוויר הפנימי). היא כן יכולה לייצר מים במצב חימום, שכן אז היא מתפקדת כמאייד ואוספת לחות מהאוויר החיצוני. במקומות קרים מאוד זה יכול ליצור קרח. בישראל, רוב הזמן הניקוז מהיחידה החיצונית במצב חימום הוא מינורי או לא קיים בכלל, ולכן בדרך כלל לא מתקינים לה צינור ניקוז ייעודי (למעט במזגנים גדולים או במקומות ספציפיים). הניקוז העיקרי שתראו הוא מהיחידה הפנימית בקירור.

שאלה: למה חשוב לבודד גם את צינור הניקוז?

תשובה: צינור הניקוז עצמו לא מתקרר, אז למה לבודד אותו יחד עם צינורות הגז? סיבה אחת היא כדי לאגד את כל הצרור יחד בצורה אסתטית ומסודרת. סיבה נוספת, חשובה יותר במקומות עם לחות גבוהה, היא למנוע הזעה על הצינור מבחוץ. מים קרים מהיחידה הפנימית עוברים בצינור, והמפגש עם האוויר החם והלח בחוץ יכול לגרום לצינור להתקרר ולהזיע מבחוץ, מה שעלול לגרום לטפטוף במקומות לא רצויים. הבידוד מונע זאת.

אז מה למדנו על מסע המזגן מהקופסה לקיר?

התקנת מזגן מפוצל היא תהליך שמורכב מכמה שלבים קריטיים, שכל אחד מהם דורש ידע, ניסיון, וכלים מתאימים. החל מהתכנון המדויק, דרך הקידוח הנכון, חיבור צנרת הנחושת והבידוד המושלם, חיבורי החשמל הבטוחים, שלב הריקון ההכרחי, מילוי הגז בכמות מדויקת, וכלה בבדיקה הסופית שמבטיחה שהכל עובד פיקס.

כל שלב שמתבצע בצורה רשלנית או לא מקצועית עלול לפגוע ביעילות המזגן, לקצר את חייו, ולגרום לתקלות יקרות וכאבי ראש מיותרים. מצד שני, התקנה מקצועית מבטיחה שהמזגן שלכם יעבוד בצורה אופטימלית, יחסוך לכם בחשמל (כן, התקנה טובה משפיעה גם על זה!), ויספק לכם שנים רבות של קירור נעים ושקט. אז בפעם הבאה שאתם לוחצים על השלט ונהנים מהאוויר הקריר, תזכרו שיש מאחורי זה תהליך מורכב ומדויק, ושווה להשקיע במי שיודע לעשות אותו כמו שצריך. כי בסוף היום, גן עדן ממוזג בבית זה עניין של פרטים קטנים, שנעשו כמו שצריך.