טיפול ברטיבות קפילארית בקיר פנימי – השיטות שעובדות באמת!
תארו לכם את הסצנה.
חזרתם הביתה אחרי יום ארוך. הכל נראה רגיל, אבל אז אתם שמים לב לזה.
הכתם המוזר הזה על הקיר הפנימי בסלון. לא כתם לכלוך רגיל.
זה כתם לח. כזה שעולה מהרצפה, מתפשט באיטיות. מתחיל עם קילופי צבע קטנים, אולי אפילו קצת מלחים לבנבנים שצצים כמו אורחים לא קרואים.
ואם אתם קרובים מספיק, לפעמים אפשר גם להריח את זה. ריח כזה… לא נעים. קצת מעופש, קצת "מרתף".
ברוכים הבאים לעולם המופלא (או שלא) של רטיבות קפילארית. או בשם הפשוט יותר, רטיבות שעולה מהרצפה.
ואם הכתם הזה מופיע לכם על קיר פנימי, בטח בקומת קרקע – אתם לא לבד. אבל כן, זה סימן שאתם צריכים לשים לב.
המאמר הזה הולך להיות המדריך האולטימטיבי שלכם למלחמה בתופעה הזו. לא ניפגש בסיסמאות ריקות.
ניכנס לעובי הקורה.
נבין למה זה קורה לכם דווקא עכשיו. נגלה את הטעויות הקלאסיות שאנשים עושים ומבזבזים עליהן זמן וכסף (ורטיבות). והכי חשוב – נצלול לפתרונות האמיתיים. אלה שעובדים.
אז אם נמאס לכם מהכתם המעצבן הזה, מהריח, מהתחושה שבית "מזיע" – המשיכו לקרוא. יש לנו המון מה לספר לכם. וכן, זה הולך להיות מעניין. אפילו קצת מותח.
מה לעזאזל זו רטיבות קפילארית ולמה דווקא אני?
בואו נתחיל עם הבסיס.
רטיבות קפילארית, או עליית מי תהום (למרות שלא תמיד מדובר במי תהום ממש, לפעמים זה סתם מים כלואים באדמה מתחת לבית), היא תופעה פיזיקלית מדליקה.
יש מים באדמה מתחת לבית שלכם. תמיד יש. זה לא משהו נורא בהכרח.
הקירות בנויים לרוב מחומרים נקבוביים. לבנים, בלוקים, בטון – כולם מלאים בחללים קטנטנים. כמו מיליוני קשית זעירות.
חוקי הפיזיקה הקפילארית גורמים למים האלה, שנמצאים במגע עם בסיס הקיר, לטפס למעלה בתוך הנקבוביות הללו.
נגד כוח הכבידה. כן כן, זה כמו שהמים מטפסים בצמחים מהשורשים לעלים. אותו עקרון.
הגובה שהמים יכולים לטפס תלוי בכמה גורמים:
- סוג חומר הבנייה (כמה הנקבוביות צפופות וצרות).
- כמות הלחות באדמה.
- כמות המלחים במים (מלחים מגבירים את התופעה, ומביאים את האפקט הלבנבן המפורסם).
בקומת קרקע, הקירות נמצאים במגע ישיר עם האדמה. זה המקום הקלאסי לתופעה הזו לצוץ.
על קיר פנימי זה אולי אפילו יותר מעצבן, כי לרוב הוא באמצע החלל, ואי אפשר פשוט "להתעלם" ממנו או להגיד שזה רק בצד של הגינה.
אז למה דווקא אתם? ובכן, יכול להיות שהבנייה לא כללה איטום תת-קרקעי מספיק טוב בבסיס הקירות (קורה המון!). יכול להיות שהיו שינויים במפלס מי התהום המקומיים (גם קורה). יכול להיות שבעבר לא שמו לב לזה, ועכשיו, עם שינויים באקלים או סתם עם השנים, התופעה החמירה.
בכל מקרה, אל תיקחו את זה אישית. זה לא אתם, זו הפיזיקה.
רגע, איך אני בטוח שזו רטיבות קפילארית ולא משהו אחר? זה קצת מלחיץ!
שאלה מצוינת! והיא סופר חשובה.
כי לטפל ברטיבות קפילארית כמו שצריך, בזמן שבעצם יש לכם נזילה מצינור בתוך הקיר, זה קצת כמו לטפל בכאב ראש עם פלסטר על הברך. פשוט לא יעבוד.
אז איך מזהים?
הסימנים הקלאסיים של רטיבות קפילארית:
- הכתם מטפס מהרצפה למעלה: זה הסימן הכי מובהק. הכתם מתחיל נמוך ו"מזדחל" כלפי מעלה. לרוב לא יעבור גובה של מטר וחצי, מקסימום שניים, בקירות פנימיים (בחיצוניים לפעמים יותר).
- "קו מלח" מוגדר: כשהמים מתאדים מהקיר, המלחים שהיו בהם נשארים ומצטברים. זה יוצר קו לבנבן או אפור על הקיר, בגובה מסוים. מתחת לקו הזה הקיר לח, מעליו לרוב יבש (לפחות מהרטיבות הספציפית הזו).
- הידרדרות גימור הקיר: קילופי צבע, טיח שמתפורר, טפט שמתקלף, לפעמים עובש שחור מופיע מעל קו המלח היכן שהלחות באוויר גבוהה.
- ריח עובש או "טחב": הלחות המתמדת מייצרת סביבה אידיאלית לפטריות ובקטריות.
- הכתם קבוע: הוא לא מופיע ונעלם. אולי גדל קצת בחורף ומתייצב בקיץ, אבל תמיד שם.
מה זה לא סביר שיהיה רטיבות קפילארית?
- כתם עגול באמצע הקיר: זה כנראה נזילה מצינור שעובר בתוך הקיר.
- רטיבות מהתקרה: כנראה נזילה מהקומה מעל או מהגג/גג רעפים/מרפסת.
- רטיבות שמופיעה רק אחרי מקלחת ארוכה בחדר סמוך: כנראה כשל באיטום חדר הרחצה.
אם אתם לא בטוחים, תמיד עדיף להתייעץ עם מומחה. יש מכשירים כמו מד לחות שיכולים לעזור לאמת את זה, אבל הניסיון של מי שראה כמה כתמים כאלה שווה יותר. אבחון נכון הוא ה-כ-ל.
ש: אז אם יש לי את הכתם הזה, הבית שלי בסכנה?
ת: רטיבות קפילארית היא לא אסון מיידי שגורם לבית לקרוס מחר בבוקר. אבל היא כן גורמת לנזק מתמשך למבנה (הורסת טיח, צבע, פוגעת בחומרי הבנייה), פוגעת באיכות האוויר בבית (עובש וריחות) ובהחלט פוגעת באיכות החיים ושווי הנכס. חשוב לטפל, ולא לדחות.
טוב, הבנתי. מה הטעויות שאני חייב להימנע מהן? (רמז: לא לצבוע!)
הנה החלק הפחות נעים, אבל חשוב. יש כמה "פתרונות קסם" שאנשים נוטים לנסות, ושהם פשוט… לא עובדים. ואף גרוע מכך, הם מבזבזים זמן וכסף יקרים.
טעות מספר 1: לצבוע מעל הכתם.
זוכרים את הכתם המעצבן? אז הפתרון הכי אינטואיטיבי הוא… לכסות אותו! קונים צבע עמיד ברטיבות, או פריימר מיוחד, ומורחים. נראה נהדר ליום-יומיים. מקסימום שבוע-שבועיים.
ואז? הכתם חוזר. לפעמים אפילו יותר חזק. למה? כי הצבע רק כיסה את הבעיה הסימפטומטית, לא טיפל בשורש. המים עדיין עולים, המלחים עדיין נדחפים החוצה, והצבע פשוט מתקלף שוב. זה כמו לשים פלסטר על פצע פנימי. יפה מבחוץ, הבעיה בפנים ממשיכה לחגוג.
טעות מספר 2: להדביק קרמיקה או חיפוי אחר על הקיר.
אותו עקרון כמו לצבוע, רק יותר יקר ויותר מסובך להסיר אחר כך. החיפוי רק כולא את הרטיבות בתוך הקיר, מחמיר את הנזק לחומרי הבנייה עצמם, ובסוף הרטיבות תמצא דרך לפרוץ החוצה – לרוב מהרובות או מהחלק העליון של החיפוי.
טעות מספר 3: "לאוורר" את הקיר.
אוורור זה דבר מצוין ללחות באוויר, וזה עוזר ללחות שכבר הגיעה לקיר להתייבש קצת. אבל זה לא עוצר את עליית המים מהרצפה. זה כמו לנסות לייבש נזילה מהברז פתוח עם מגבת. יעזור קצת, אבל הברז (מקור הרטיבות) עדיין פתוח.
טעות מספר 4: להשתמש ב"חומר נגד רטיבות" שמורחים על הקיר מבחוץ או מבפנים.
יש כל מיני ציפויים ואיטומים שאמורים למנוע חדירת מים. הם מצוינים כשהמים מגיעים מבחוץ פנימה (למשל, גשם שחודר דרך טיח חיצוני). אבל כשהמים מגיעים מבפנים למעלה (מהרצפה), חומר שמורחים על פני השטח לא יעצור אותם. הם ימשיכו לעלות מתחת לציפוי ויגרמו לו להתקלף. שוב, טיפול בסימפטום, לא במחלה.
הבנתם את הרעיון, נכון? כל טיפול שלא מטפל במקור הבעיה – מניעת עליית המים מהרצפה – הוא זמני במקרה הטוב, ומזיק במקרה הרע.
ש: יש איזה "חומר קסם" שאני יכול פשוט למרוח וזה יפתור הכל?
ת: לא. לצערי או לשמחתי, אין פתרונות קסם לבעיות רטיבות קפילארית. זה תהליך פיזיקלי, והטיפול חייב להיות ממוקד פיזיקלית – לחסום את הדרך למים. כל "חומר קסם" שמבטיח פתרון קל ומהיר הוא כנראה בזבוז כסף.
אז איך מטפלים בזה נכון? הפתרונות האמיתיים (כן, יש כאלה!)
אחרי שהבנו מה לא לעשות, בואו נדבר על מה כן לעשות. הטיפול הנכון ברטיבות קפילארית בקיר פנימי מתמקד במטרה אחת: ליצור מחסום אופקי בתוך הקיר שימנע מהמים להמשיך לטפס.
יש כמה שיטות מקובלות שעושות בדיוק את זה:
שיטה 1: הזרקה כימית – המחסום הנוזלי
זו אחת השיטות הנפוצות והיעילות ביותר, במיוחד בקירות קיימים. הרעיון הוא להכניס לתוך הקיר, בבסיסו, חומר שייצור שם מחסום דוחה מים.
איך זה עובד בפועל?
- הכנה: מסירים את כל הטיח והצבע הפגומים מהקיר הפנימי, עד לגובה שבו רואים שהרטיבות מגיעה בשיא שלה (או קצת יותר). זה מאפשר לקיר "לנשום" ולהתחיל להתייבש מלמעלה, וגם חושף את חומר הבנייה עצמו.
- קידוח חורים: קודחים סדרה של חורים בבסיס הקיר, לאורך הקיר הפגוע. החורים לרוב בזווית קלה כלפי מטה, בעומק כמעט מלא של הקיר, ובמרווחים קבועים (לרוב 10-15 ס"מ זה מזה), בשורה אחת או שתיים תלוי בעובי הקיר וסוג החומר.
- הזרקת החומר: מחדירים לתוך החורים חומר מיוחד. יש כל מיני סוגים, לרוב על בסיס סילאן/סילוקסאן או קרם מיוחד. החומר הזה מתפשט בתוך הנקבוביות של חומר הבנייה בבסיס הקיר.
- יצירת המחסום: כשהחומר מתייבש או מגיב כימית, הוא יוצר שכבה דוחה מים בתוך הנקבוביות. הוא לא אוטם לחלוטין (זה היה פוגע ב"נשימה" של הקיר), אלא הופך את הנקבוביות להפכפכות למים. המים שמגיעים מהרצפה נתקלים במחסום הזה ולא יכולים לטפס מעליו.
- ייבוש ושיקום: זה השלב הארוך. הקיר, שאין יותר מים שמזינים אותו מלמטה, מתחיל להתייבש. זה יכול לקחת שבועות ואפילו חודשים, תלוי בכמות הלחות שהייתה כלואה בו ובאוורור. רק אחרי שהקיר יבש לחלוטין (או לפחות יבש מספיק, בודקים עם מד לחות), אפשר לבצע שיקום של הטיח והצבע. חשוב להשתמש בחומרי טיח וצבע "נושמים" ועמידים במלחים בשלב השיקום הראשוני.
יתרונות ההזרקה:
- יחסית לא פולשני (לא צריך לפרק את כל הקיר).
- יעיל במגוון סוגי קירות.
- פתרון קבוע לבעיית עליית המים.
חסרונות ההזרקה:
- דורש מומחיות וציוד מיוחד.
- שלב הייבוש אחרי ההזרקה יכול לקחת הרבה זמן.
- לא תמיד יעיל במיוחד אם יש חללים גדולים בתוך הקיר (למשל, קירות כפולים ללא מילוי).
ש: כמה זמן לוקח כל התהליך הזה מרגע ההזרקה ועד שהקיר נראה טוב שוב?
ת: ההזרקה עצמה יחסית מהירה, כמה שעות עד יום-יומיים תלוי באורך הקיר. אבל שלב הייבוש… זה החלק הארוך. יכול לקחת בין חודשיים לחצי שנה ולפעמים אפילו יותר, תלוי בעובי הקיר, סוג החומר, וכמות הלחות ההתחלתית. רק אחרי שהקיר מתייבש לגמרי אפשר לעשות את התיקונים הסופיים (טיח, צבע).
שיטה 2: מחסום פיזי – ליצור חומה קטנה בתוך הקיר
שיטה זו פחות נפוצה בבתים קיימים (יותר בבנייה חדשה או שיפוצים מאסיביים) כי היא הרבה יותר פולשנית. הרעיון הוא לחתוך חריץ בבסיס הקיר ולהכניס לתוכו יריעת איטום עמידה.
איך זה עובד בפועל?
- חיתוך הקיר: חותכים חריץ אופקי בבסיס הקיר, ממש מעל הרצפה, לכל עובי הקיר. זה נעשה לרוב בקטעים קצרים (כמטר בכל פעם) כדי לא לפגוע ביציבות המבנה.
- החדרת יריעת האיטום: מחדירים לחריץ יריעה אטומה למים (פלסטיק קשיח, פוליאתילן או חומר דומה). היריעה צריכה להיות רחבה מספיק כדי לכסות את כל עובי הקיר.
- סגירת החריץ: ממלאים את החריץ (מעל ומתחת ליריעה) בחומר מיוחד (לרוב צמנטי או אפוקסי) כדי לאבטח את היריעה ולהחזיר לקיר את יציבותו.
- חזרה על התהליך: עוברים לקטע הבא של הקיר וחוזרים על התהליך, תוך חפיפה של היריעה החדשה על הקודמת, ליצירת רצף אטום.
- ייבוש ושיקום: בדומה להזרקה, גם כאן הקיר צריך להתייבש. זה אולי לוקח פחות זמן כי אין חומר נוזלי שהוחדר, אבל הלחות שהייתה כלואה עדיין צריכה להתאדות. שיקום הטיח והצבע מתבצע רק לאחר ייבוש.
יתרונות המחסום הפיזי:
- פתרון יציב וקבוע מאוד, אם מבוצע נכון.
- לא תלוי בסוג חומר הבנייה באותה מידה כמו הזרקה.
חסרונות המחסום הפיזי:
- מאוד פולשני, מלכלך, ודורש פינוי רהיטים והגנה על הרצפה.
- דורש ידע וציוד מיוחד לחיתוך הקיר בצורה בטוחה.
- עלול להחליש את המבנה באופן זמני במהלך הביצוע.
- פחות מתאים לכל סוגי הקירות (למשל, קירות עבים במיוחד או קירות ישנים מאוד ופריכים).
שיטה 3: אלקטרו-אוסמוזה – הכוח החשמלי נגד המים (קצת יותר מדע בדיוני)
שיטה זו פחות שכיחה בארץ, אבל קיימת. הרעיון הוא להשתמש בזרם חשמלי חלש כדי "לדחוף" את המים כלפי מטה.
איך זה עובד בפועל?
מתקינים אלקטרודות חיוביות בתוך הקיר הלח (מעל בסיסו) ואלקטרודות שליליות בתוך האדמה מתחת לקיר. מחברים אותן למערכת חשמלית קטנה שמזרימה זרם חלש. מולקולות המים (שהן קוטביות) נמשכות לאלקטרודה השלילית (האדמה) ו"נדחפות" למטה, הרחק מבסיס הקיר. המים מפסיקים לטפס, והקיר מתחיל להתייבש.
יתרונות האלקטרו-אוסמוזה:
- לא פולשני בכלל (התקנת אלקטרודות קטנות).
- יכול להיות יעיל במצבים מסוימים.
חסרונות האלקטרו-אוסמוזה:
- יעילות משתנה ותלויה בגורמים רבים (סוג הקיר, מליחות המים וכו').
- דורש מערכת חשמלית שפועלת כל הזמן (צריכת חשמל, תחזוקה).
- דורש מומחיות גבוהה באבחון והתקנה.
- השפעתה על בריאות אדם במגורים קבועים בסמוך למערכת לא נחקרה מספיק.
ש: האם אפשר לשלב שיטות? נגיד, קצת הזרקה וקצת אוורור?
ת: שילוב של הזרקה (למנוע את עליית המים) יחד עם אוורור נכון ושימוש בחומרי שיקום נושמים (כדי לאפשר לקיר להתייבש מהר יותר) זה בהחלט גישה נכונה. אוורור כשלעצמו לא יפתור את הבעיה, אבל הוא תומך בתהליך הייבוש אחרי שהמקור טופל.
החשיבות של השיקום והמניעה לטווח ארוך – לא סתם צובעים בחזרה!
אחרי שהטיפול במקור הרטיבות הושלם (נגיד, הזרקה בוצעה בהצלחה), רוב העבודה הקשה עוד לפנינו – שלב הייבוש והשיקום.
זכרו, הקיר ספג כמויות גדולות של מים ומלחים לאורך זמן. הוא חייב להתייבש.
במהלך הייבוש, המלחים שנותרו בקיר ימשיכו להידחף החוצה. אם תמהרו לשקם ולצבוע בחומרי גמר רגילים, המלחים האלה יהרסו את הטיח והצבע החדשים תוך זמן קצר.
לכן, שלב השיקום דורש תשומת לב מיוחדת:
- ייבוש: אווררו היטב את החלל. ניתן להשתמש במסירי לחות חשמליים כדי לזרז את התהליך, במיוחד בחורף או במקומות סגורים. סבלנות היא מילת המפתח בשלב זה.
- הסרת מלחים: לפעמים מומלץ לבצע שטיפות עדינות או שימוש בחומרים מיוחדים להסרת עודפי מלחים מפני השטח לפני הטיח מחדש.
- שימוש בטיח מתאים: זה קריטי! יש להשתמש בטיח ייעודי לטיפול ברטיבות קפילארית, לרוב "טיח סופח" או "טיח שיקום". טיח כזה "נושם" יותר מטיח רגיל ומאפשר ללחות ולמלחים להתאדות דרכו מבלי להיהרס. הוא גם יכול "לבלוע" כמות מסוימת של מלחים בתוכו.
- שימוש בצבע מתאים: גם הצבע צריך להיות "נושם" ועמיד במלחים. צבעים אקריליים אטומים אינם מתאימים בשלב זה.
מעבר לשיקום, חשוב לחשוב על מניעה לטווח ארוך:
- ניקוז סביב הבית: ודאו שהקרקע סביב הבית מדורגת כך שהמים יתרחקו מהיסודות. מרזבים צריכים לנקז את מי הגשם הרחק מהבית.
- מניעת הצטברות מים: ודאו שאין עציצים עומדים על הרצפה הצמודה לקיר, ושאין מקורות מים אחרים (ברז דולף, השקיה מופרזת) בסמוך לבסיס הקיר הבעייתי.
- אוורור שוטף: שמירה על אוורור טוב בבית, במיוחד בחורף, עוזרת להפחית את הלחות הכללית באוויר ומונעת היווצרות עובש משני.
ש: כמה עולה כל הסיפור הזה בערך? יש טווח מחירים?
ת: קשה לתת מחיר מדויק בלי לראות את הבעיה. זה תלוי באורך הקיר הפגוע, סוג הבנייה, חומר ההזרקה/שיטה שנבחרה, ומורכבות העבודה. טיפול בהזרקה פלוס שיקום טיח וצבע יכול לנוע בין כמה מאות לאלפי שקלים למטר רץ של קיר. קבלו תמיד כמה הצעות מחיר מבעלי מקצוע שונים.
מתי להרים טלפון למומחה? (רמז: כנראה עכשיו)
אחרי שקראתם עד כאן, אתם מבינים שטיפול ברטיבות קפילארית זה לא להדביק טפט חדש. זה דורש הבנה של הבעיה, אבחון נכון, וידע בשיטות טיפול וחומרי גמר ספציפיים.
ניסיון לטפל בזה לבד, בלי הידע והציוד המתאימים, עלול לגרום יותר נזק מתועלת, לבזבז לכם כסף יקר (מאוד!) על פתרונות לא נכונים, ולגרום לכם המון תסכול.
מומחה איתור ותיקון רטיבות, שמתמחה ספציפית בבעיות מסוג זה, ידע:
- לאבחן בוודאות שמדובר ברטיבות קפילארית ולא בנזילה אחרת.
- להמליץ על שיטת הטיפול המתאימה ביותר לסוג הקיר והמצב הספציפי אצלכם.
- לבצע את הטיפול (הזרקה, מחסום פיזי וכו') בצורה נכונה ומקצועית.
- להדריך אתכם לגבי שלב הייבוש והשיקום, ואולי אפילו לבצע אותו בעצמו עם החומרים הנכונים.
אל תתביישו לשאול שאלות. תבקשו לראות עבודות קודמות. תודאו שהמומחה מבין את העקרונות של רטיבות קפילארית ולא רק "קבלן רטיבות" כללי.
ש: אם טופלתי ברטיבות בעבר והיא חזרה, מה זה אומר?
ת: אם הטיפול בוצע נכון, רטיבות קפילארית לא אמורה לחזור באותו מקום. אם היא חזרה, זה יכול להצביע על מספר דברים: א) האבחון הראשוני היה שגוי וזו לא הייתה רטיבות קפילארית מלכתחילה, אלא נזילה אחרת שלא טופלה. ב) הטיפול בוצע בצורה לא מקצועית (למשל, הזרקה לא טובה, מחסום פיזי לא רציף). ג) יש בעיה חדשה שגורמת לרטיבות (למשל, נזילה שנוצרה בינתיים). בכל מקרה, חזרה של הבעיה מצריכה בדיקה מחודשת ומעמיקה.
ש: האם רטיבות קפילארית יכולה להתפשט לקירות נוספים?
ת: בהחלט. אם מקור הלחות באדמה הוא רחב, הבעיה יכולה לצוץ בקירות נוספים שגם הם באים במגע עם האדמה באותו אזור. טיפול נקודתי בקיר אחד לא ימנע הופעת רטיבות בקיר סמוך אם שניהם מושפעים מאותו מקור. לכן חשוב לבדוק את כל הקירות בקומה שחשופים לבעיה.
לסיכום: לחיות בלי הכתם הזה, זה אפשרי!
רטיבות קפילארית בקיר פנימי היא בעיה מעצבנת. היא פוגעת במראה הבית, בריח שלו, ואפילו בבריאותכם (עובש!). אבל היא לא גזירת גורל.
עם האבחון הנכון, בחירת שיטת הטיפול המתאימה (לרוב הזרקה כימית היא פתרון מצוין), וסבלנות בשלב הייבוש והשיקום עם החומרים הנכונים – אפשר לשים לזה סוף.
כן, זה תהליך. כן, זה דורש השקעה. אבל התוצאה – קיר יבש, אוויר נקי יותר, בית נעים יותר – שווה כל שקל וכל רגע של המתנה.
אז אל תתייאשו מכתם הלחות המציק. חמושים בידע שצברתם כאן, אתם מוכנים לצאת למלחמה ולנצח. בהצלחה!