מדיח כלים משאיר כתמים לבנים? הפתרון המפתיע שישנה הכל
אתם פותחים את דלת המדיח בסוף מחזור הדחה. ציפייה באוויר. רגע, מה זה?
ערימה של צלחות מבריקות, סכו"ם נוצץ, ואז… מגיעים הכוסות. עליהן? שכבה עדינה, לפעמים פחות עדינה, של כתמים לבנים ומעצבנים.
אותם כתמים שגורמים לכם לתהות אם המדיח שלכם בכלל עשה את העבודה, או סתם עשה סיבוב עם הסבון.
בואו נודה על האמת, זה מבאס רצח. במיוחד אחרי ששילמתם הון על המדיח החדש והבטיחו לכם שקיפות מלאה. של הכוסות, לא של החשבונית.
אז רגע לפני שאתם זורקים את כל הכוסות לפח או מתחילים לשטוף הכל ביד כמו בימי קדם, עצרו.
יש סיבה. יש פתרון. ויש לנו את כל התשובות שאי פעם רציתם לדעת על הכתמים הלבנים הארורים האלה.
תתכוננו לצלול עמוק, כי הולך להיות מעניין, פרקטי, ואולי קצת ציני. אבל הכי חשוב – הולך לשים סוף לכתמים הלבנים בכוסות שלכם. אחת ולתמיד. בלי טריקים, בלי שטיקים, רק האמת המלאה.
הסוד נחשף: מה בדיוק משאיר את הכתמים הלבנים האלה על הזכוכית?
אוקיי, בואו נתחיל מהבסיס. הכתמים הלבנים האלה שמקשטים לכם את הכוסות הם לא סתם קישוט אמנותי מודרני.
הם בדרך כלל תוצאה של שני דברים עיקריים. ולפעמים שילוב מנצח של שניהם.
האחד? אבנית. כן כן, אותה אבנית שאתם מכירים מהקומקום. המים שמגיעים לבית שלכם מכילים מינרלים מומסים, בעיקר סידן ומגנזיום. כשהמים האלה מתחממים ומתייבשים, המינרלים האלה נשארים מאחור. על הכוסות, על הצלחות, על גוף החימום של המדיח. ברוכים הבאים לעולם המים הקשים.
ככל שהמים קשים יותר (כלומר, מכילים יותר מינרלים), כך הסיכוי לכתמי אבנית גבוה יותר. ובישראל? המים ברוב המקומות הם… בואו נאמר, לא רכים במיוחד.
השני? שאריות חומר ניקוי. לפעמים, אם משתמשים ביותר מדי חומר ניקוי, או בסוג לא מתאים, או אם המדיח לא שוטף כמו שצריך, נשארים שאריות סבון או אבקה על הכלים. זה נראה כמו כתם לבן עכור, לפעמים קצת דביק.
שני הגורמים האלה הם האשמים העיקריים. אבל איך מבדילים? ולמה זה חשוב?
האם כל כתם לבן הוא אותו כתם לבן? המדע שמאחורי הבהלה (וגם הקטסטרופה האפשרית!)
זו נקודה קריטית, אז שימו לב טוב.
לא כל כתם לבן נוצר שווה. יש הבדל מהותי בין כתמי אבנית לבין סוג אחר של כתם לבן, שהוא בעצם נזק בלתי הפיך.
3 דרכים לזהות מי האשם התורן:
- מבחן החומץ הפשוט: קחו קצת חומץ (הכי פשוט, 5%). טפטפו טיפה על אחד הכתמים הלבנים שעל הכוס. חכו דקה-שתיים. אם הכתם נעלם או מתמוסס בקלות אחרי שפשוף קל, מזל טוב (או שלא). יש לכם עסק עם אבנית. בשורות טובות כי אפשר לטפל בזה.
- מבחן המרקם: געו בכתם. האם הוא מרגיש כמו משקע קשה, קצת גרגירי? כנראה אבנית. האם הוא מרגיש כמו שכבה דקה, לפעמים חלקה או מעט עכורה? זה יכול להיות שאריות סבון או, וזה המפחיד, התחלה של "אכלת זכוכית" (Glass Etching).
- מבחן הזמן והעקשנות: אם הכתמים הלבנים הופיעו די פתאום ואפשר להסיר אותם עם קרצוף קצת יותר רציני (אחרי מבחן החומץ), כנראה זו אבנית או שאריות סבון. אם הכתמים הולכים ומתגברים עם הזמן, גם אם אתם משתמשים בחומץ או מקרצפים, והזכוכית מתחילה להיראות כאילו היא חרוטה או שרוטה מבפנים, זה הסימן הקלאסי ל-Glass Etching. וזה רע. מאוד רע.
אכלת זכוכית היא למעשה שחיקה של פני שטח הזכוכית. זה קורה כשהזכוכית נחשפת לתנאים מסוימים לאורך זמן – בדרך כלל שילוב של מים רכים מאוד (כן, גם זה בעיה!), טמפרטורה גבוהה במיוחד, ויותר מדי חומר ניקוי. כשהזכוכית "נאכלת", המשטח שלה הופך להיות עכור, מחוספס, והכתם הלבן שאתם רואים הוא לא משקע שיושב על הזכוכית, אלא נזק לחומר עצמו. וזה, חברים, בלתי הפיך.
ברגע שזכוכית עברה אכלת זכוכית, אין דרך להחזיר אותה למצב הקודם. אפשר רק למנוע החמרה וללמוד איך להימנע מזה בעתיד.
אז הבהלה הראשונית מוצדקת, אבל חשוב להבין עם מה בדיוק מתמודדים.
7 טריקים קטנים שיעשו הבדל ענק (ומיידי!) – מלחמת חורמה בכתמים הלבנים
אחרי שהבנו מי האשמים (או לפחות איך לזהות אותם), הגיע הזמן לעבור לחלק הכיפי באמת: הפתרונות!
רוב הסיכויים שיש לכם עסק עם אבנית או שאריות סבון. במקרה כזה, יש המון דברים שאפשר לעשות. חלקם דורשים שינוי קטן בהרגלים, אחרים דורשים הוספת חומרים למדיח. כולם ביחד יכולים להחזיר לכם את הכוסות הנוצצות שחלמתם עליהן.
הנה 7 טריקים בדוקים (בלי קסמים, רק כימיה והיגיון פשוט):
-
מלח גס למדיח: הגיבור האלמוני במערכה.
אם אתם לא משתמשים במלח גס במדיח (ולא, מלח בישול רגיל לא עובד), אתם מפספסים בגדול. המלח נועד לרכך את המים שנכנסים למדיח דרך יחידת ריכוך מים פנימית (כן, למדיח שלכם יש כזאת). מים רכים יותר = פחות מינרלים = פחות אבנית. זה הפתרון מספר 1 לאבנית.
ודאו שמיכל המלח תמיד מלא (יש מחוון במדיח שאומר מתי צריך להוסיף). וודאו שאתם משתמשים במלח שמיועד ספציפית למדיחים (זה מלח גס, ללא תוספים).
-
נוזל הברקה (Rinse Aid): לא רק לברק, גם נגד כתמים.
נוזל ההברקה עושה שני דברים עיקריים: הוא עוזר למים להתנקז מהכלים בקלות רבה יותר, מה שמפחית את הסיכוי שטיפות מים עשירות במינרלים יתייבשו וישאירו כתמים. והוא גם עוזר למנוע היווצרות של כתמי מים מלכתחילה.
חשוב להשתמש בנוזל הברקה ולדאוג שהמיכל שלו תמיד מלא. רוב המדיחים מאפשרים לכוון את כמות נוזל ההברקה שמשתחררת – התחילו עם ההגדרה המומלצת ובמידת הצורך עלו דרגה.
-
סוג ואיכות חומר הניקוי: כל הטבליות לא נולדו שוות.
יש הבדל משמעותי בין חומרי ניקוי שונים. טבליות "הכל באחד" בדרך כלל מכילות גם מלח (בכמות קטנה) וגם נוזל הברקה. הן יכולות להיות מצוינות במים יחסית רכים. אבל במים קשים? הן לרוב לא מספיקות. תמיד עדיף להשתמש במלח גס בנוסף, גם אם הטבליה מכילה מלח.
לפעמים, מעבר לחומר ניקוי איכותי יותר או אחר יכול לפתור את הבעיה. נסו סוגים שונים. אבקה או ג'ל יכולים לפעמים לעבוד טוב יותר מטבליות, כי אפשר לשלוט בכמות.
-
כמות חומר הניקוי: פחות זה לפעמים יותר.
הנטייה הטבעית שלנו היא לחשוב שיותר סבון = יותר נקי. במדיח כלים, זה ממש לא תמיד נכון. יותר מדי חומר ניקוי יכול לגרום להקצפה מוגזמת (שפוגעת בשטיפה) ולהשאיר שאריות לבנות על הכלים והכוסות.
בדקו את הוראות השימוש על אריזת חומר הניקוי והתאימו את הכמות לרמת הלכלוך ולמידת המלאות של המדיח. אל תמלאו את התא עד הסוף אם המדיח לא לגמרי מלא.
-
טמפרטורת המים: לא קר מדי, לא רותח מדי (במיוחד לכוסות!).
מים חמים יותר עוזרים לחומר הניקוי לעבוד טוב יותר ולפרק שומנים ולכלוך. אבל טמפרטורה גבוהה מדי, במיוחד בשילוב עם מים רכים וחומר ניקוי חזק, יכולה להוביל לאותה אכלת זכוכית מפחידה שדיברנו עליה.
לכוסות עדינות, עדיף להשתמש בתוכניות עדינות או בטמפרטורה נמוכה יותר (50-55 מעלות). לרוב הכלים, טמפרטורה של סביב 60-65 מעלות היא אידיאלית למלחמה בכתמי אבנית ושאריות מזון.
-
סידור הכלים: אוורור זה חשוב.
וודאו שהכלים מסודרים במדיח כך שהמים ונוזל ההברקה יכולים להגיע לכל המשטחים, במיוחד בחלק התחתון של הכוסות. אל תדחסו יותר מדי. כוסות צריכות להיות מוטות קצת כדי שהמים יתנקזו מהן ולא ישארו עומדים בתחתית.
-
פתיחת דלת המדיח: שחררו את האדים!
ברגע שהמדיח סיים לעבוד, פתחו את הדלת מיד. האדים שמשתחררים עוזרים לכלים להתייבש מהר יותר. ייבוש איטי באוויר לח ותחוב בתוך המדיח יכול להשאיר כתמי מים. חלק מהמדיחים החדשים פותחים את הדלת אוטומטית – זה פיצ'ר מעולה.
תחזוקה זה שם המשחק: 3 דברים שאתם חייבים לעשות למדיח שלכם (אפילו שזה מעצבן)
המדיח הוא לא קסם. הוא מכונה, והוא צריך קצת אהבה ותחזוקה כדי לעבוד כמו שצריך.
הזנחת תחזוקה יכולה להוביל לביצועי ניקוי ירודים, כולל כמובן, כתמים על הכלים.
מה עושים כדי לשמור על המדיח בשיא הכושר?
-
ניקוי המסננים: לא לדחות למחר את מה שאפשר לנקות היום.
בתחתית המדיח יש מסננים שתופסים שאריות מזון. אם הם סתומים, המים לא מנוקזים כמו שצריך, המים המלוכלכים מסתובבים שוב על הכלים, ו… ניחשתם נכון. כתמים.
בדקו את המסננים באופן קבוע (מומלץ אחרי כל כמה הדחות) ונקו אותם תחת מים זורמים. זה לוקח שתי דקות ומשנה עולם.
-
ניקוי זרועות ההתזה: לוודא שהמים מגיעים לכל פינה.
לזרועות שמתיזות מים (למעלה ולמטה) יש חורים קטנים. אם הם נסתמים על ידי שאריות מזון או אבנית, זרימת המים נפגעת, והניקוי לא אחיד. התוצאה? אזורים שלא נשטפים כמו שצריך, וכתמים.
פרקו את הזרועות (בדרך כלל זה קל מאוד) ונקו את החורים בעזרת קיסם או משהו דק דומה. שטפו אותן היטב והחזירו למקום.
-
ניקוי פנימי של המדיח: מדי פעם צריך אמבטיה.
כן, גם המדיח עצמו צריך ניקוי פנימי. עם הזמן מצטברים בו שאריות סבון, שומנים ואבנית. זה פוגע בביצועים וגורם לריחות לא נעימים.
אפשר להשתמש בחומרים ייעודיים לניקוי מדיחים (יש כאלה שבאים בבקבוקון ששמים הפוך בסלסלה), או להשתמש בשיטות "עשה זאת בעצמך" כמו להניח קערה עם חומץ לבן בתא התחתון ולהפעיל מחזור חם וריק. עשו את זה פעם בחודש-חודשיים.
שאלות שכל אחד שואל (והתשובות המוחצות)
יש לי כתמים לבנים, איך אני יודע אם זה אבנית או אכלת זכוכית?
נסה את מבחן החומץ. אם הכתמים יורדים בקלות עם חומץ ושפשוף קל, זו כנראה אבנית. אם הם לא יורדים ונראים כאילו הם חלק מהזכוכית עצמה, זה עלול להיות אכלת זכוכית (נזק בלתי הפיך).
המדיח שלי חדש לגמרי, ולמה עדיין יש כתמים?
גם מדיח חדש צריך תנאים מתאימים. וודא שאתה משתמש במלח גס, נוזל הברקה איכותי, וסוג חומר ניקוי מתאים למי הברז באזור שלך. לפעמים לוקח כמה הדחות עד שהמערכת מתייצבת.
אני משתמש בטבליות "הכל באחד", האם אני עדיין צריך מלח ונוזל הברקה?
ברוב המקרים, כן. טבליות "הכל באחד" מכילות כמויות קטנות יחסית של מלח ונוזל הברקה, שלרוב לא מספיקות כדי לטפל במי ברז קשים בישראל. שימוש במלח גס ונוזל הברקה בנוסף לטבליה הוא הדרך הטובה ביותר למנוע אבנית וכתמי מים.
האם טמפרטורה גבוהה יותר תמיד טובה יותר לניקוי?
לא בהכרח. טמפרטורה גבוהה עוזרת לניקוי ולחיטוי, אבל טמפרטורה גבוהה מדי, במיוחד בשילוב עם מים רכים וחומר ניקוי חזק, יכולה להוביל לנזק בלתי הפיך לזכוכית (אכלת זכוכית).
הכוסות שלי כבר עם כתמים לבנים שלא יורדים. יש תקווה?
אם מדובר באבנית עקשנית, לפעמים השרייה ארוכה בחומץ לבן (אפילו לילה) ואז שטיפה ידנית יכולה לעזור. אבל אם זה אכלת זכוכית, הנזק הוא לצערי קבוע.
האם יש קשר בין כמות המלח שאני שם במדיח לבין הכתמים?
בהחלט. המלח צריך להיות במיכל הייעודי, והמדיח עצמו "לוקח" ממנו כמה שצריך כדי לרכך את המים. וודא שהמכל מלא ושהגדרת קושיות המים במדיח (אם יש כזאת אפשרות) נכונה לאזור שלך (אפשר לבדוק בחברת המים המקומית). מלח חיוני למניעת אבנית.
המדיח משאיר ריח לא נעים. זה קשור לכתמים?
יכול להיות. ריחות לא נעימים נגרמים לרוב על ידי שאריות מזון שנתקעו במסננים, בזרועות ההתזה או בחלקים נסתרים אחרים. זה גם מה שיכול לגרום לשטיפה לא טובה ולהשאיר כתמים. ניקוי ותחזוקה שוטפת פותרים את שתי הבעיות.
מיתוסים וטעויות נפוצות: בואו נשים סוף לבלבול המעצבן הזה!
"מים קשים זה תמיד רע, מים רכים זה תמיד טוב!"
שלא תטעו. מים קשים מביאים אבנית, וזה מעצבן. אבל מים רכים מדי, במיוחד בטמפרטורות גבוהות ובשילוב חומר ניקוי חזק, הם האשמים העיקריים באכלת זכוכית. הכל עניין של איזון. לכן מדיחים רבים מאפשרים להגדיר את רמת קושיות המים באזור מגוריכם, כדי שהם יוכלו לנהל את השימוש במלח ובנוזל הברקה בהתאם.
"לשטוף את הכלים לפני המדיח זה בזבוז זמן וחשמל!"
נכון, לא צריך לקרצף הכל עד שזה מבריק לפני שמכניסים למדיח. אבל חשוב להסיר שאריות מזון גדולות. חתיכות אוכל גדולות סותמות מסננים, פוגעות בזרועות ההתזה ומורידות את יעילות הניקוי. שטיפה קלה או גירוד פשוט של הפסולת הגסה מספיקים בהחלט.
"עדיף להשתמש רק בחומר ניקוי אקולוגי/טבעי, זה יותר טוב לכלים ולסביבה!"
חומרים אקולוגיים הם אחלה לסביבה (לרוב), אבל לא כולם יעילים באותה מידה בהתמודדות עם מים קשים או לכלוך עקשן. אם אתם גרים באזור עם מים קשים מאוד, ייתכן שתצטרכו חומר ניקוי קצת יותר "אגרסיבי" או לכל הפחות להקפיד מאד על שימוש במלח גס ובנוזל הברקה בנוסף.
אז איך מבטיחים כוסות מבריקות תמיד? הסיכום הגדול!
הגענו לסוף המסע. מסע קצר, מרוכז, בתקווה גם קצת משעשע, אל עולם הכתמים הלבנים במדיח.
אז מה לקחנו איתנו? בעיקר הבנה שזה לא גזירת גורל.
הכתמים הלבנים לרוב ניתנים לטיפול ולמניעה. רוב הסיכויים שהם נגרמים מאבנית, ואת זה פותרים בעיקר עם מלח גס ונוזל הברקה איכותיים.
חשוב להבדיל בין אבנית לאכלת זכוכית. אם הזכוכית נראית שרוטה, הנזק בלתי הפיך. לכן, מניעה היא שם המשחק.
שילוב של שימוש נכון בחומרים (מלח, נוזל הברקה, חומר ניקוי מתאים ובכמות הנכונה), טמפרטורת מים אופטימלית לכוסות שלכם, סידור נכון של הכלים ותחזוקה שוטפת של המדיח (מסננים, זרועות, ניקוי פנימי) – כל אלה יחד יעשו את העבודה.
המדיח שלכם יכול וצריך להוציא כלים נקיים ומבריקים. רק צריך להבין איך הוא עובד, מה המים שלכם "מבקשים", ולתת לו את מה שהוא צריך.
עכשיו אתם חמושים בידע. לכו להבריק את הכוסות. מגיע לכם לשתות משהו צונן מכוס נוצצת לחלוטין. בהצלחה!