איך יודעים אם חסר מלח במדיח ומה קורה אם לא
האמת? כולנו שם. הרגע הזה אחרי ארוחה טובה, כשאתם פותחים את המדיח עם חיוך תקווה, רק כדי לגלות… ובכן, לא בדיוק את הברק שמגיע לכם.
במקום כוסות שקופות ונקיות, אתם מקבלים שכבת אובך מעצבנת.
סכו"ם עם כתמים.
והצלחות? הן נראות כאילו הן יצאו מקרב בוצי, ולא מתוכנית שטיפה לוהטת.
התסכול הזה מוכר, נכון?
אתם תוהים, "מה לעזאזל השתבש עכשיו?"
ובכן, חברים, לפני שאתם ממהרים להאשים את המדיח, את חברת הסבון, או חלילה, את כוכבי הלכת, הרשו לי לגלות לכם סוד קטן שישנה את כללי המשחק.
לרוב, התשובה פשוטה להפליא: מלח.
כן, כן, המלח ההוא, שכולם שוכחים ממנו עד שמתחילים לראות את הנזקים.
המאמר הזה הולך לפתוח לכם עולם שלם של ידע, להפוך אתכם לבלשי מדיחים מומחים, ולחסוך לכם ים של זמן, עצבים וכסף.
אתם עומדים לגלות איך לזהות את הסימנים המוקדמים, איך למלא מלח נכון, ואפילו מהם הטריקים הקטנים שאף אחד לא מדבר עליהם.
התכוננו לשנות את מערכת היחסים שלכם עם המדיח לנצח.
כי בקרוב, אתם תהיו אלה ששולפים כלים מבריקים, כאילו יצאו מפרסומת.
האמת המרה על קשיחות המים: למה בכלל צריך מלח?
אז בואו נדבר תכלס. למה בכלל צריך מלח במדיח? הרי זה לא לבישול, נכון?
התשובה טמונה באחד ה"אויבים" הגדולים של מכשירי החשמל הביתיים שלנו: אבנית.
מים בישראל, ובמקומות רבים בעולם, הם "קשים".
זה אומר שהם מכילים ריכוז גבוה של מינרלים כמו סידן ומגנזיום.
כשהמים האלה מתחממים (כמו שקורה בכיף במדיח שלכם), המינרלים האלה מתיישבים להם בנוחות על הכלים, על גופי החימום, על הצינורות… בעצם, על כל דבר שהם מצליחים להיאחז בו.
וזה, חברים, מתורגם ישירות לכתמים לבנים, אובך, ולבסוף, למדיח שמתאמץ יותר, צורך יותר אנרגיה, ומתקצר לו אורך החיים.
וכאן נכנס גיבורנו הענו, המלח המיוחד למדיח.
המדיח שלכם מצויד במערכת ריכוך מים פנימית.
המערכת הזו מכילה שרף מיוחד שאוהב מינרלים קשים (בקטע רע).
הוא "תופס" אותם מהמים, ומאפשר למים רכים ונקיים לזרום ולשטוף את הכלים.
אבל השרף הזה, כמו כל דבר טוב, מתעייף.
הוא צריך "הטענה" מחדש, וזה בדיוק מה שהמלח עושה.
הוא מבצע תהליך שנקרא רגנרציה (חידוש), שבו המלח "מנקה" את השרף מכל המינרלים שנדבקו אליו, ומאפשר לו להמשיך לעבוד במלוא הכוח.
בלי מלח? המערכת הזו פשוט לא עובדת.
והתוצאה? קטסטרופה קטנה שמחכה לקרות על כלים שלכם.
שאלות ותשובות מהירות: מלח ומדיחים!
- ש: האם אפשר להשתמש במלח בישול רגיל במדיח?
- ת: בשום אופן לא! מלח בישול רגיל מכיל תוספים שונים, כמו יוד או חומרים מונעי התגבשות, שיכולים לגרום נזק בלתי הפיך למערכת ריכוך המים במדיח שלכם. השתמשו אך ורק במלח ייעודי למדיחים.
- ש: מה יקרה אם אני פשוט אתעלם מהצורך במלח?
- ת: אתם תראו תוצאות הדחה גרועות, כתמים, אובך, והכי גרוע – נזק מצטבר למדיח שיכול לקצר את חייו באופן משמעותי ולעלות לכם ביוקר רב על תיקונים או החלפה.
מעבר לנורית החיווי: 5 סימנים סודיים שהמדיח שלכם לוחש (ואתם לא מקשיבים!)
רוב המדיחים המודרניים מצוידים בנורית חיווי למלח.
נחמד.
אבל מה אם הנורית מתקלקלת? או שהיא פשוט לא מספיק רגישה?
האמת היא שהמדיח שלכם שולח לכם המון רמזים, הרבה לפני שהנורית הכתה על חטא.
אתם רק צריכים ללמוד לקרוא את השפתיים שלו.
הנה חמישה סימנים שאתם פשוט חייבים להכיר, לפני שיהיה מאוחר מדי.
סימן #1: הכתמים המסתוריים – למה הכל מבריק, אבל לא באמת?
זה הסימן הקלאסי והבולט ביותר.
אתם שולפים את הכלים, והם נראים "נקיים" במבט ראשון, אבל אז, כשאתם מטים אותם לאור, אתם רואים אותם: כתמים לבנים, פסי אובך, או סתם מעין "שכבת לכלוך" דקה שנראית עקשנית במיוחד.
הם לא נעלמים גם עם שפשוף קל.
זה לאו דווקא לכלוך, אלא משקעי מינרלים מהמים הקשים שפשוט התייבשו על הכלים.
הם אוהבים במיוחד כוסות זכוכית, כלי כסף ונירוסטה.
סימן #2: המראה העכור – כשכוסות השתייה נראות כאילו עברו סופת חול.
אם הכוסות שלכם מתחילות להיראות כאילו הן עברו סופת חול במדבר, עם אובך קבוע שלא יורד בשום פנים ואופן, זהו עוד דגל אדום בוהק.
חשוב להבחין: לפעמים זה יכול להיות "שחיקה" של הזכוכית (etching), שזה נזק בלתי הפיך שקורה במים רכים מדי או עם עודף דטרגנט.
אבל אם זה מלווה בסימנים אחרים של מים קשים (כמו הכתמים מהסעיף הקודם), סביר להניח שמדובר בהצטברות מינרלים.
נסו לגרד בעדינות את האובך עם ציפורן – אם הוא יורד, זה כנראה אבנית. אם לא, ייתכן שזה נזק קבוע.
סימן #3: שאריות אבקה מעצבנות – מלחמה קטנה בכל הדחה?
שמתם את טבליות הדטרגנט שלכם, או את האבקה, ובסוף המחזור אתם מוצאים אותם, או חלק מהם, תקועים בתא הדטרגנט?
או גרוע מכך, שאריות אבקה דבוקות לכלים או לתחתית המדיח?
זה קורה כי המים הקשים מקשים על הדטרגנט להתמוסס ולפעול כראוי.
המים פשוט לא מצליחים לשטוף את השאריות בצורה יעילה.
המלח, כשהוא קיים בכמות מספקת, מבטיח שהמים יהיו רכים ויעזרו לדטרגנט לעשות את העבודה שלו בצורה מושלמת.
סימן #4: רעשים חשודים מבטן המכונה – האם זה גרגור או קריאת מצוקה?
אם אתם מתחילים לשמוע רעשים מוזרים מהמדיח, במיוחד במהלך מחזור השטיפה או אחריו, זה יכול להיות סימן לכך שמערכת ריכוך המים עובדת קשה מדי, או שהיא פשוט ריקה ממלח.
המערכת הזו צריכה מים מומלחים כדי לתפקד ביעילות.
כשהיא מתאמצת ללא מלח, היא עלולה להשמיע קולות "מעיקים" יותר, או רעשים של מים זורמים באופן לא חלק.
קולות חריגים תמיד דורשים בדיקה, ורמת המלח היא בהחלט מקום טוב להתחיל בו.
סימן #5: ספח חימום שמתייאש – כשלאף אחד אין כוח לייבש.
שימו לב לביצועי הייבוש של המדיח.
אם הכלים יוצאים רטובים יותר מהרגיל, גם אם השתמשתם בחומר הברקה, ייתכן שיש בעיה עם המלח.
מים קשים משאירים שכבת אבנית על גוף החימום של המדיח, מה שגורם לו להתחמם פחות ביעילות.
פחות חימום, פחות אידוי, פחות ייבוש.
בנוסף, אם המים עצמם לא רכים מספיק, הם לא יתנדפו מהכלים באותה מהירות, וישאירו אחריהם טיפות מים ואף משקעים.
שאלות ותשובות מהירות: קריאת סימנים!
- ש: האם ייתכן שחומר ההברקה לא עובד כי אין מספיק מלח?
- ת: בהחלט! חומר הברקה פועל הכי טוב במים רכים. במים קשים, יעילותו נפגעת משמעותית, והוא יתקשה למנוע כתמים ואובך.
- ש: כמה זמן לוקח לראות שיפור אחרי הוספת מלח?
- ת: בדרך כלל, אתם תראו שיפור כבר אחרי מחזור הדחה אחד או שניים. המערכת צריכה זמן קצר לבצע רגנרציה.
המדריך לבלש המדיחים: איך לבדוק את רמת המלח כמו מקצוען?
אחרי שזיהינו את הסימנים המבשרים רעות, הגיע הזמן לעבור לפעולה ולבדוק את רמת המלח.
וכן, גם אם נורית החיווי עדיין לא נדלקה, אל תתעצלו.
1. איתור תא המלח – איפה הוא מתחבא?
תא המלח נמצא בדרך כלל בתחתית המדיח, מתחת לסל התחתון.
הוא נראה כמו פקק גדול, עגול, עם סמל של חץ מסתובב או פשוט כיתוב "SALT".
לפעמים הוא מוסתר מתחת למסננים.
פשוט הסירו את הסל התחתון, איתרו את הפקק ופתחו אותו (לרוב זה חצי סיבוב נגד כיוון השעון).
2. הבדיקה החזותית הפשוטה – עמוק בפנים?
כאשר אתם פותחים את הפקק, אתם תראו בדרך כלל מים.
זה תקין לחלוטין!
מלאו את התא עד הסוף במים לפני מילוי המלח, אם הוא יבש.
הכניסו אצבע (בזהירות!) או כף צרה ובדקו אם אתם מרגישים גרגירי מלח בתחתית.
אם אתם לא מרגישים כלום חוץ ממים, או שהמלח נמוך מאוד, זה הזמן למלא.
3. "מבחן המים המסתובבים" (לא באמת שם רשמי, אבל תזרמו)
אם המלח קיים, אבל אתם לא בטוחים כמה, נסו לערבב בעדינות את המים בתוך התא.
אם המים הופכים עכורים מאוד תוך שניות, סימן שיש מספיק מלח מומס.
אם הם נשארים צלולים יחסית, כנראה שאין מספיק מלח שיוכל להתמוסס.
4. נורית החיווי: חברה ותיקה, אבל עם בעיות אמינות?
כפי שציינו, נורית החיווי היא חברה טובה, אבל לא תמיד אפשר לסמוך עליה בעיניים עצומות.
היא פועלת על עיקרון של צפיפות המים או מנגנון צף.
לפעמים היא נדלקת מאוחר מדי, לפעמים היא נתקעת, ולפעמים, נדלקת גם כשיש מספיק מלח (לרוב זה בגלל מלח שלא התמוסס מספיק, או חיישן בעייתי).
השתמשו בה כאינדיקטור כללי, אבל תמיד גבו את זה בבדיקה חזותית ובהקשבה לסימנים שהמדיח שלכם שולח.
שאלות ותשובות מהירות: בדיקות וטיפים!
- ש: באיזו תדירות כדאי לבדוק את המלח?
- ת: תלוי ברמת קשיחות המים באזורכם ובתדירות השימוש במדיח. פעם בחודש זו התחלה טובה, אך אם אתם רואים סימנים מקדימים, בדקו לעיתים קרובות יותר.
- ש: האם יש חשיבות לגודל גרגירי המלח?
- ת: כן. מלח למדיח הוא בעל גרגרים גדולים יותר ממלח שולחן, כדי להתמוסס לאט ובאופן מבוקר. מלח עדין מדי יתמוסס מהר מדי ועלול לסתום את המערכת.
טקטיקות מילוי מלח: 3 טעויות קטלניות שאסור לכם לעשות!
אז הבנתם שחסר מלח, אתם גיבורים.
עכשיו בואו נדבר על המילוי עצמו.
כי גם כאן, אפשר לטעות, ובגדול.
טעות קטלנית #1: שימוש במלח הלא נכון – מתכון לאסון.
כבר הזכרנו זאת, אבל חשוב לחזור: רק מלח ייעודי למדיחים!
לא מלח שולחן, לא מלח גס לבישול, ולא מלח ים.
אלה מכילים תוספים שיגרמו לנזק חמור למערכת ריכוך המים ויבטלו את האחריות.
מלח למדיח הוא טהור יותר, ללא תוספים, ומעוצב להתמוסס בקצב הנכון.
טעות קטלנית #2: מילוי יתר או תת-מילוי – המינון קריטי!
כמו בכל דבר בחיים, איזון הוא המפתח.
- מילוי יתר: אם אתם ממלאים את תא המלח עד להתפקע, המלח עלול לא להתמוסס כראוי, לגרום לסתימות, ואף לפגוע בחיישנים. בדרך כלל, יש "קו מקסימום" בתא המלח – הקפידו לא לעבור אותו. אם אין, מלאו עד כ-2 ס"מ מתחת לשפה.
- תת-מילוי: כמובן, אם תמלאו מעט מדי, המלח ייגמר מהר והמדיח יחזור לבעיותיו תוך זמן קצר. המטרה היא למלא מספיק כדי שיחזיק לאורך זמן סביר.
אגב, יש מדיחים שמגיעים עם משפך ייעודי למילוי. אם אין לכם, קנו אחד קטן, זה יעשה לכם את החיים קלים יותר וימנע בלגן.
טעות קטלנית #3: שפיכת מלח מחוץ לתא – לא לסבול בשקט!
זו טעות נפוצה. אתם ממלאים, וקצת מלח נשפך מחוץ לתא, על תחתית המדיח.
"לא נורא", אתם חושבים, "הוא יתמוסס בשטיפה הבאה".
טעות חמורה!
מלח שאינו נשטף מיד, עלול לגרום לקורוזיה (חלודה) בתחתית המדיח ובחלקים המתכתיים שלו.
תמיד, אבל תמיד, אחרי מילוי מלח, נגבו ביסודיות את כל שאריות המלח שנשפכו מסביב.
הכי טוב? הפעילו תוכנית הדחה קצרה וריקה מיד לאחר מילוי המלח, כדי לשטוף היטב את כל השאריות ולשטוף את המערכת.
שאלות ותשובות מהירות: מילוי מלח!
- ש: האם מלח נטול ריח או חומרי צבע עדיף?
- ת: כן, מלח טהור ללא תוספות הוא תמיד העדיף. חומרי צבע וריח הם מיותרים לחלוטין ואף עלולים להפריע לתפקוד.
- ש: מה עושים אם בטעות מילאתי מלח שולחן?
- ת: רוקנו מיד את המלח, שטפו היטב את התא במים, והפעילו מחזור הדחה ארוך וריק. מומלץ גם לפנות לטכנאי לבדיקה.
השפעות ארוכות טווח: מה קורה כשמתעלמים מהמלח? (רמז: זה לא נגמר טוב…)
אחרי שדיברנו על הנזקים המיידיים לכלים, חשוב להבין שהזנחת המלח למדיח היא לא רק עניין של אסתטיקה.
ההשלכות יכולות להיות דרמטיות, ולעלות לכם הרבה יותר מאשר כמה שקלים על שקית מלח.
1. נזק לגוף החימום – כשיקר לשטוף.
גוף החימום הוא אחד הרכיבים החשובים ביותר במדיח.
כשהמלח חסר, האבנית מצטברת עליו במהירות.
שכבת אבנית פועלת כמבודד, מונעת מהחום להגיע למים, וגורמת לגוף החימום לעבוד קשה יותר כדי להגיע לטמפרטורה הנדרשת.
זה אומר: צריכת חשמל גבוהה יותר (חשבון חשמל שמנמן יותר!), ובסופו של דבר – קלקול של גוף החימום, שתפונתו יקרה מאוד.
2. סתימות במתזים ובצינורות – הזרם נחלש.
האבנית לא עוצרת בגוף החימום.
היא מצטברת גם בצינורות המים, במסננים, ובחורי המתזים (הזרועות המסתובבות שמרססות מים).
כאשר חורים אלה נסתמים, זרם המים נחלש, פיזור המים נפגע, ויעילות ההדחה יורדת פלאים.
אתם תמצאו את עצמכם שוטפים שוב ושוב כלים שפשוט לא נשטפים כמו שצריך.
3. קיצור חיי המדיח – השקעה שיורדת לטמיון.
כל הנזקים הללו – לגוף החימום, למתזים, למשאבות ולמערכת ריכוך המים עצמה – מצטברים.
הם גורמים לבלאי מואץ של המדיח, והוא פשוט יתקלקל מהר יותר ממה שהייתם מצפים.
מדיח הוא השקעה משמעותית, ואף אחד לא רוצה להחליף אותו לפני הזמן.
מלח הוא הביטוח הזול ביותר שלכם מפני בלאי מוקדם.
4. יעילות חומרי הניקוי יורדת – חבל על הכסף.
כאשר המים קשים, גם הדטרגנטים וחומרי ההברקה עובדים פחות טוב.
הם צריכים "להילחם" באבנית במקום להתמקד בניקוי הכלים.
זה אומר שאתם צריכים להשתמש ביותר דטרגנט כדי להשיג תוצאות פחות טובות, מה שמבזבז לכם כסף על חומרי ניקוי וגם על המים והחשמל לתוכניות הדחה ארוכות יותר.
שאלות ותשובות מהירות: השלכות והמלצות!
- ש: האם כל המדיחים צריכים מלח?
- ת: רובם המוחלט של המדיחים המודרניים, ובעיקר אלה הנמכרים בישראל (עם מים קשים), דורשים מלח. ישנם מדיחים משולבים עם מערכות ריכוך מים מובנות שלא דורשות מילוי חיצוני, אבל הם יקרים יותר ונדירים יחסית. בדקו את הוראות היצרן של המדיח שלכם.
- ש: האם יש קשר בין מלח לריח רע מהמדיח?
- ת: בעקיפין כן. מדיח שלא מרוכך כראוי צובר יותר שאריות לכלוך ומינרלים, וזה יכול ליצור קרקע פורייה לחיידקים ולריחות לא נעימים. מלח עוזר לשמור על מערכת נקייה יותר.
וואו, הגענו לסוף!
עכשיו, כשאתם מצוידים בכל הידע הזה, אתם כבר לא "סתם משתמשים" במדיח.
אתם מנהלים אותו, אתם מבינים את הצרכים שלו, ואתם יודעים איך להבטיח שהוא ישרת אתכם בנאמנות, בברק ובשקט, לשנים ארוכות.
זכרו, מלח למדיח הוא לא מותרות.
הוא רכיב קריטי לתפקוד תקין, לכלים מבריקים, ולחיסכון משמעותי לכיס שלכם.
אז בפעם הבאה שאתם פותחים את המדיח ורואים אובך, במקום להתייאש, חייכו.
אתם יודעים בדיוק מה לעשות.
אתם לא רק מדיחי כלים, אתם מומחים אמיתיים.
ועכשיו, לכו ותיהנו מכוסות שקופות, סכו"ם מבריק, וראש שקט.
כי מגיע לכם את הטוב ביותר, והמדיח שלכם, עם קצת עזרה מכם, יכול לספק את זה.