מלח למדיח כלים בישראל: חובה אמיתית או מיתוס מיותר?

רגע לפני שאתם מעמיסים את הכלים המלוכלכים של ארוחת הערב למדיח, ואולי שוקלים לדלג על מילוי מלח – עצרו שנייה. באמת שנייה.

כי מה שאולי נראה כמו עוד שלב קטן ומייגע בשגרת הבית, או גרוע מזה, טאגליין שיווקי שהמציאו יצרני המלח רק כדי למכור לכם עוד מוצר – הוא למעשה אחד הסודות הגדולים לשמירה על המדיח שלכם והכלים שלכם לאורך שנים.

במיוחד כאן, בישראל.

בואו ניכנס לרגע לעומק העניין, ונבין פעם אחת ולתמיד את כל מה שאתם חייבים לדעת על מלח למדיח. ומעבר לזה. הרבה מעבר.

אז תתרווחו, קחו אוויר, כי הולך להיות מעניין. ומלוח. בקטע טוב.

האם חובה להשתמש במלח למדיח כלים בישראל? השאלה שמטרידה מדיחים ובעליהם כאחד

1. המים שלכם בישראל: סיפור אהבה מסובך עם מינרלים?

בואו נדבר תכלס. המים שמגיעים לנו לברזים כאן, במדינה הקטנה והחמה שלנו, מכילים כל מיני דברים.

חמצן, מימן, אתם יודעים, הדברים הרגילים.

אבל הם מכילים גם כמות לא מבוטלת של מינרלים.

בעיקר סידן ומגנזיום.

זה מה שהופך את המים ל"קשים".

עכשיו, קשיות המים משתנה דרמטית מאזור לאזור בארץ.

יש מקומות שהמים שם מרגישים כאילו יצאו ממעיין אלפיני צלול.

ויש מקומות… ובכן, המים שם גורמים לקומקום החשמלי שלכם להיראות כמו מערת נטיפים אחרי חודש.

רוב חלקי ישראל, למען האמת, נהנים (או סובלים) ממים קשים עד קשים מאוד.

וזה, חברים וחברות, הופך את השימוש במלח למדיח לממש, אבל ממש רלוונטי.

1.1. אז למה המינרלים האלה כל כך בעייתיים?

תחשבו על המדיח שלכם כעל סוג של ספא לכלים.

הוא משפריץ עליהם מים חמים, סבון, הכל טוב ויפה.

אבל המים האלה, אם הם קשים, משאירים אחריהם מזכרות.

משאירים משקעים.

משקעים לבנים.

אלה משקעי האבנית המפורסמים.

סידן ומגנזיום שמתגבשים כשהמים מתחממים או מתאדים.

והאבנית הזו? היא האויב מספר אחת של מכשירי חשמל ביתיים שבאים במגע עם מים חמים.

קומקומים, מכונות קפה, מכונות כביסה.

וגם, כמובן, מדיחי כלים.

2. המדיח שלכם: יש לו גיבור על פנימי שאתם חייבים לתחזק?

רוב מדיחי הכלים המודרניים, במיוחד באירופה (שם המים לרוב קשים עוד יותר מישראל) ודגמים איכותיים שמגיעים אלינו, מצוידים במערכת ריכוך מים פנימית.

זו לא קופסה קטנה וחמודה בצד.

זו מערכת מתוחכמת למדי.

איך היא עובדת?

היא מכילה שרף מיוחד.

השרף הזה בנוי כמו רשת, והוא "לכוד" יוני נתרן (מלח).

כשהמים הקשים נכנסים למערכת, הם עוברים דרך השרף.

יוני הסידן והמגנזיום הכבדים ש במים מתחלפים עם יוני הנתרן הקלים יותר שעל השרף.

זה נקרא "החלפת יונים".

התוצאה? מים רכים נכנסים לתא המדיח כדי לשטוף את הכלים.

קסם? קצת.

כימיה? לגמרי.

השרף הזה, אגב, לא עובד לנצח.

הוא מתמלא ביוני סידן ומגנזיום.

הוא צריך להתחדש.

ואיך הוא מתחדש? בדיוק! על ידי מלח.

מלח למדיח.

מלח גס מיוחד (נתרן כלורי טהור) שנועד אך ורק למטרה הזו.

3. המלח למדיח: למה הוא לא המלחייה שלכם? (ובבקשה, אל תשתמשו במלח רגיל!)

רגע, אז כל מלח יעבוד?

לא.

חד משמעית לא.

מלח שולחן רגיל (זה שעל השולחן, יאמי) מכיל כל מיני תוספים.

חומרים נגד התגבשות, לפעמים יוד.

התוספים האלה, נכון שהם נהדרים בשביל לשדרג את הטעם של הסלט שלכם, אבל הם אסון למערכת ריכוך המים העדינה של המדיח.

הם יכולים לסתום אותה, להרוס את השרף, ולגרום לנזק בלתי הפיך.

מלח למדיח, לעומת זאת, הוא מלח נתרן כלורי (NaCl) טהור.

בצורה של גרגרים גדולים יחסית.

הגרגרים הגדולים מונעים התגבשות מהירה מדי במאגר המלח של המדיח ומאפשרים לו להתמוסס לאט ובצורה מבוקרת.

הטוהר של המלח חיוני לתהליך ההתחדשות של השרף.

אז אם אתם חושבים לחסוך ו"לשים קצת מלח גס מהשקית של הבישול" – תחשבו שוב. ולכו לקנות מלח ייעודי למדיח. זה שווה את זה. בהבטחה.

שאלות ותשובות מהירות (כי בטח יש לכם כמה בראש עכשיו)

ש: איפה אני שם את המלח הזה במדיח?

ת: רוב המדיחים יש להם תא ייעודי למלח בתחתית המדיח, בדרך כלל מתחת לרשת התחתונה. הוא נראה כמו פקק גדול שמתברג. פשוט פותחים, שמים משפך (לפעמים מצורף למדיח החדש), וממלאים. בדרך כלל צריך למלא גם מים בפעם הראשונה.

ש: כמה מלח לשים?

ת: ממלאים את התא עד שהוא מלא. המדיח ישתמש בו לפי הצורך. בדרך כלל יש נורית חיווי בלוח הבקרה שמאותת מתי צריך למלא שוב.

ש: כל כמה זמן צריך למלא מלח?

ת: תלוי בקשיות המים אצלכם ובתדירות השימוש במדיח. באזורים עם מים קשים מאוד, יכול להיות שתצטרכו למלא כל כמה שבועות. באזורים עם מים פחות קשים, אולי פעם בחודש-חודשיים. הנורית היא החבר הכי טוב שלכם פה.

4. מה קורה אם אתם לא משתמשים במלח (כשאתם צריכים)? דרמה ב-3 מערכות

האבנית, אוי האבנית.

אם מערכת ריכוך המים של המדיח לא מקבלת את הנתרן שהיא צריכה כדי להתחדש (כי לא שמתם מלח), היא מפסיקה לעבוד.

פשוט ככה.

ואז? מים קשים נכנסים למדיח.

והמערכה הראשונה מתחילה:

4.1. מערכה 1: הכלים שלכם נראים… פחות מבריקים

הדבר הראשון שתשימו לב אליו הוא שהכלים לא יוצאים כמו פעם.

יש כתמים לבנים.

בעיקר על כוסות זכוכית וסכו"ם.

זה לא שאריות אוכל שלא נשטף טוב.

זו אבנית.

היא מצטברת על פני הכלים.

היא עקשנית.

ולא אסתטית במיוחד.

במיוחד על כוסות יין. זה נראה כאילו הכוס עברה חיים קשים לפני שהגיעה אליכם.

4.2. מערכה 2: המדיח שלכם מתחיל "לסבול בשקט"

אבל הבעיה האמיתית היא לא הכלים.

היא המדיח עצמו.

האבנית מצטברת בכל מקום שהמים החמים מגיעים אליו.

על גוף החימום.

על הממטרות (הזרועות המסתובבות שמשפריצות מים).

בצינורות הפנימיים.

על המשאבה.

גוף החימום המכוסה באבנית מתחמם פחות ביעילות, צורך יותר חשמל, וסיכוייו להתקלקל עולים פלאים.

חורים בממטרות נסתמים חלקית, מה שפוגע באיכות השטיפה.

המערכת כולה עובדת קשה יותר.

ביעילות פחותה.

בקיצור, המדיח שלכם " מזדקן" מהר יותר.

4.3. מערכה 3: הנזק והעלויות הלא נעימות

הצטברות אבנית משמעותית יכולה להוביל לתקלות רציניות.

גוף חימום ששורף.

משאבת מים שמתקלקלת.

סתימות שלא ניתנות לניקוי בקלות.

תיקונים כאלה עולים לא מעט.

במקרים מסוימים, עלות התיקון יכולה להיות קרובה לעלות של מדיח חדש.

ופה נכנסת הפואנטה: מילוי מלח למדיח עולה שקלים בודדים לשבוע/חודש.

תיקון של גוף חימום יכול לעלות מאות שקלים.

החלפת משאבה? אלפים.

אז, האם חובה להשתמש במלח? ובכן, אם אתם רוצים שהמדיח שלכם יחיה חיים ארוכים, בריאים ויעילים, ואם אתם לא רוצים לשלם הרבה כסף על תיקונים או מדיח חדש תוך כמה שנים – התשובה היא כן. חובה.

במיוחד באזורים עם מים קשים בישראל. שהם, כאמור, רוב הארץ.

5. המיתוס הגדול: "יש לי טבליות 'הכל באחד' עם מלח מובנה, זה לא מספיק?"

אההה, הנה מגיע אחד המיתוסים הכי נפוצים ומסוכנים שיש!

טבליות "הכל באחד" (או שלוש באחד, חמש באחד, וכו') הן מוצר נוחות.

הן מכילות חומר ניקוי, חומר שטיפה (לברק) ולפעמים גם רכיבים ש אמורים "לעזור" עם האבנית.

וזה המקום שבו הקאץ'.

הרכיב ה"מלח" שבטבליות האלה שונה מהותית מהמלח הייעודי למדיח.

הוא לא נתרן כלורי טהור.

והכי חשוב: הוא לא מגיע למערכת ריכוך המים הפנימית של המדיח!

הוא פשוט נשטף יחד עם המים בתוך תא המדיח.

הוא אולי יכול לעזור *קצת* למנוע הצטברות אבנית על הכלים עצמם במים קשים *מתונים*, אבל הוא לא מחדש את שרף החלפת היונים בתוך המערכת הפנימית של המדיח.

המערכת הפנימית, הגיבור העל האמיתי נגד אבנית במדיח, חייבת לקבל נתרן כלורי טהור.

ולא דרך זרם המים בתא השטיפה, אלא דרך תא המלח הייעודי שלה.

אז, האם טבליות "הכל באחד" מייתרות את הצורך במלח ייעודי?

ברוב המקרים, בישראל, עם המים הקשים שלנו – התשובה היא חד משמעית: לא.

אם אתם גרים באזור עם מים רכים *מאוד* (נדיר יחסית בארץ), אולי, אולי תתאפשר לכם מרווח נשימה קטן יותר.

אבל גם אז, יצרני המדיחים והמומחים ממליצים בדרך כלל להשתמש במלח ייעודי במקביל לטבליות, כדי להבטיח את אורך החיים של המדיח.

עוד כמה שאלות לדרך (כי אנחנו בעיצומם של הדברים)

ש: איך אני יודע אם המים אצלי קשים?

ת: יש כמה דרכים. אפשר לקנות ערכה לבדיקת קשיות מים (עולה כמה עשרות שקלים בחנויות טכניות או באינטרנט). אפשר לבדוק אם יש הצטברות אבנית בקומקום שלכם – אם כן, סביר להניח שהמים קשים. אפשר גם לפעמים למצוא מידע על קשיות המים באתר של ספק המים המקומי שלכם, אבל זה פחות נפוץ ומדויק. הדרך הכי טובה היא הערכה. אם יש לכם אבנית על הברזים או בקומקום – השתמשו במלח.

ש: המדיח שלי ישן, הוא צריך מלח?

ת: רוב המדיחים משנות ה-90 ואילך, ובטח המודרניים, מגיעים עם מערכת ריכוך מים פנימית. בדקו את ספר ההוראות של המדיח שלכם (או חפשו אותו באינטרנט לפי דגם). אם יש לו תא למלח בתחתית – הוא צריך מלח, וסביר להניח שהמערכת הפנימית קיימת.

ש: שמתי מלח, והנורית עדיין דולקת. מה עושים?

ת: לפעמים לוקח למלח קצת זמן להתמוסס ולהגיע למערכת, וכן לוקח כמה מחזורי שטיפה עד שהמערכת מזהה שהיא שוב "רוויה" בנתרן והנורית כבית. אם הנורית ממשיכה לדלוק אחרי כמה הפעלות, וודאו ששמתם מספיק מלח, שסגרתם את הפקק היטב, ושאכן השתמשתם במלח ייעודי למדיח ולא משהו אחר בטעות.

6. השקעה קטנה, חיסכון גדול: פרספקטיבה על עלויות ותועלות

בואו נדבר במספרים, בקטנה.

שקית מלח למדיח (בדרך כלל 1.5 ק"ג עד 2 ק"ג) עולה בסביבות 15-25 שקלים.

כמות כזו יכולה להספיק לכם, תלוי בקשיות המים ובתדירות השימוש, למספר חודשים.

בחישוב גס, זה יוצא כמה שקלים בודדים בחודש.

פחות מכוס קפה בחוץ.

פחות ממסטיק.

עכשיו, שימו את זה מול עלות תיקון של גוף חימום (400-800 ש"ח פלוס עבודה טכנאי).

או החלפת משאבה (800-1500 ש"ח פלוס עבודה).

או רכישת מדיח חדש (מינימום 1500 ש"ח לדגם בסיסי, יכול להגיע גם ל-3000-5000 ש"ח ויותר).

התמונה ברורה, נכון?

השימוש במלח למדיח הוא לא בזבוז.

הוא השקעה. השקעה קטנה בבריאות המדיח שלכם.

השקעה שמבטיחה שהוא יעבוד ביעילות, ינקה את הכלים שלכם כמו שצריך, וישרת אתכם נאמנה לאורך שנים רבות.

בלי הפתעות לא נעימות.

בלי כתמי אבנית מעצבנים על הכוסות.

ובלי לבזבז חשמל בגלל גוף חימום מנוון.

שאלות אחרונות וחשובות (שלא תגידו שלא עברנו על הכל)

ש: האם אפשר לנקות אבנית שהצטברה?

ת: אפשר לנסות. יש חומרים ייעודיים להסרת אבנית למדיחים. הם יכולים לעזור *קצת* עם אבנית שטחית. אבל אבנית שהצטברה *בתוך* המערכת הפנימית, בצינורות, או על גוף החימום ברמה רצינית – זה כבר סיפור אחר. לכן, המניעה (עם מלח) עדיפה עשרות מונים על הניסיון לניקוי בדיעבד.

ש: המדיח שלי לא מגיע עם תא למלח. מה זה אומר?

ת: זה אומר שהמדיח שלכם כנראה לא מצויד במערכת ריכוך מים פנימית. זה נפוץ יותר בדגמים בסיסיים או ישנים מאוד. במקרה כזה, אתם תלויים באיכות המים באזור שלכם ובמידת האפקטיביות של רכיבי ריכוך המים (אם קיימים) בחומר הניקוי שלכם (טבליות או אבקה). באזורים עם מים קשים, סביר להניח שתראו הצטברות אבנית ותצטרכו להתמודד איתה באמצעים אחרים או פשוט לחיות עם זה ולקוות לטוב (לא מומלץ).

סיכום: אל תתפשרו על המלח שלכם (ושל המדיח שלכם!)

אז בואו נסכם את העניין בצורה ברורה וחד משמעית:

בישראל, ברוב האזורים עם מים קשים, השימוש במלח ייעודי למדיח שבו קיימת מערכת ריכוך מים פנימית – הוא לא המלצה.

הוא צורך הכרחי.

הוא המזון שמערכת ריכוך המים הפנימית צריכה כדי לתפקד.

הוא קו ההגנה הראשון והמשמעותי ביותר נגד הצטברות אבנית הרסנית.

הוא מבטיח שהכלים שלכם ייצאו נקיים ומבריקים.

הוא מאריך את חיי המדיח שלכם בצורה דרמטית.

והוא חוסך לכם המון כסף על תיקונים יקרים או החלפת המכשיר בטרם עת.

אז בפעם הבאה שאתם ליד המדיח, זכרו את הסיפור הזה.

בדקו אם נורית המלח דולקת.

אם לא, מצאו את התא הייעודי למלח.

וודאו שהוא תמיד מלא במלח *ייעודי* למדיח.

זו פעולה קטנה.

היא לוקחת דקה.

אבל היא עושה הבדל ענק.

למדיח שלכם, לכלים שלכם, ולכיס שלכם.

אל תחסכו במלח. זה הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות למדיח שלכם. אחרי לא לשטוף את הכלים *לפני* הכנסתם למדיח, כמובן. אבל זה כבר נושא למאמר אחר…